צפון איטליה / דרום שוויץ – טעימות מהאלפים, משוקולד ומגשם

יום ששי לטיול – 8.8 – חבל טיצינו  ועוד– טעימות מהאלפים

התכנון היומי: יום מלא לכיוון צפון אל מספר אטרקציות נופיות בעיקרן. ואם אתמול הנוף היה של נחלים ומפלים בתוך עמק הרי היום הנוף יהיה אלפיני מעיקרו – מעברי הרים, פסגות, אגם אלפיני ועוד

מזג האוויר: במקור סומן כיום גשום, התחזית של אתמול הסירה חששות וסימנה שדווקא החלקים הצפוניים יותר יהיו שמשיים לחלוטין, כפי שאכן היה. אבל מכיוון שנסענו צפונה ובעיקר למעלה – בשעות אחר הצהריים נוצלו המעילים הגדולים יותר, כנראה בפעם היחידה בטיול.

קמנו בבוקר, ובסדר הרגיל, לאחר ארוחת בוקר בסיסית וסנדוויצים, יצאנו לדרך. הפעם לשם שינוי מתחילים בנסיעה מעט ארוכה, בת שעה, לעיירה נידת בשם Piotta בדרך לרכבל המוביל לאגם נידח בשם Pitom. נידח רק בעיני הקורא בפורומים הישראלים/תיירותים (גם ב Tripadviser יש מיעוט של חוות דעת על המקום), היום השמשי הביא להמוני שוויצרים (רק יחסית כמובן) שביקשו לעלות על הרכבל.

הערת ביניים: הרכבלים האוסטרים, לא רק זולים יותר אלא גם מהנים יותר כי רובם קטנים ורציפים בעוד אלו השוויצרים ברובם גדולים ויוצאים בתכיפות נמוכה – יותר תחבורה ציבורית למעלה ההר מאשר חוויה (החריג הברור היה הרכבל להר תמרו שבכלל נדמה שנלקח היישר בזלצבורגלנד). אז העלייה עצמה ברכבת שהיא למעשה רכבת שיניים המתיימרת להיות אחת התלולות בשוויץ ובכלל היתה פחות מהנה (הירידה תהיה הרבה יותר כייפית) אבל פיצוי יותר מהולם התקבל ברגע שהיינו למעלה והשקפנו מטה – איזה נוף! מזכיר מאד את הנוף הנשקף מהרכבלים בדולומיטים – עמק ירוק השקוע בין הרים תלולים במיוחד.

מכיוון שאנו נמנעים מרכבלים רק לשם עלייה אלא מנסים לראות בהם אמצעי להגעה לתחילת מסלול, יצאנו לדרכנו  להליכה בת חצי שעה אל אגם Pitom – אגם מלאכותי הנוצר על ידי סכר. הדרך לאגם היתה משופעת בנופים אל הרים מסביב, העמק שלמטה, יערות עד וכמובן פרות אקראיות. ועוד המצאה מועילה לדרך – ביקשנו מהקטן למצוא תמיד את סימני הדרך (אדום לבן אדום) כדי שנידע לאן להמשיך, מה שהוביל לריצה כל פעם שראה את הסימן התורן.

משהגענו לאגם היפהפה הנמצא בנוף בראשיתי עצרנו לפיקניק מושלם ובסיומו הלכנו עוד כחצי שעה מסביב לאגם ואז חזרנו לעצירה לגלידה במסעדה המשקיפה לאגם.

משם עשינו את דרכנו חזרה ורק כעת בירידה, הבנו עד כמה הרכבל תלול.

הערה: כבר כשהגענו לרכבל ראינו פקק ארוך שמשתרך ממש מהיכן שיצאנו מהאוטוסטרדה לכיוון יעדנו הבא – מעבר סן גוטהרד (למעשה לכיוון המנהרה), פקק שלא השתחרר גם שירדנו מהרכבל – אז הפעלנו Waze, כי הרי אין לנו כוונה לנסוע במנהרה אלא במעבר ההרים הישן. ואכן, waze מצא דרך צדדית ללא האוטוסטרדה שהוביל ישירות לכביש הישן שמוביל למעבר ההרים.

אז למה מעבר הרים? ראשית כי טיול באירופה ללא מעבר הרים אחד נראה חסר, ושנית כי הנופים ושלישית כי זה היה בדרך ליעד האחרון לאותו יום ורביעית כי מזג האוויר והראות היו מושלמים, וחמישית – אשתי מהנדסת כבישים ולכן אוהבת ומעריכה את הפרוייקטים הגרנדיוזים באלפים…

הדרך היתה ממש יפה, הילדים אמנם פחות התרגשו אך מכיוון שהיו עייפים מהליכת הבוקר נהנו מעצם המנוחה ברכב – אז היה טוב לכולם. עצרנו לא מעט בכל מקום בו היתה עמדת עצירה לרכבים כדי להנות מהנוף עד שהגענו למעבר עצמו שם הילדים התמלאו מרץ מהפסלים באזור ומסלול המכשולים בדרך אליהם.

עצרנו לארוחה מאוחרת במקום קטן בו הרגשנו שאכן יצאנו מהאזור האיטלקי של שוויץ אל האזור הגרמני מה שהביא לגיוון מוצלח מאד באוכל (שהיה טעים מאד ומכיוון שהמנות היו גדולות גם לא יקר).

לאחר שסיימנו המשכנו ליעד הבא – גשר השטן ומסלול ההליכה הקצר עליו, מתחתיו ומעליו – מדובר במסלול הליכה בן 20 דקות המשקיף אל, והולך על הגשר ההיסטורי ששימש כמעבר אלפיני עיקרי לכרכרות אי שם בשלהי ימי הביניים. בנוסף המסלול עובר בסמוך לנחל מים/נקיק שוצף בין מספר מפלים. בקיצור – מומלץ מאד למי שבאזור (נדמה שגם השוויצרים עוד לא גילו את המקום בהמוניהם ומצד שני המקום מושקע מאד ומטופח, נדמה שהשוייצרים מנסים להכניס את האזור למפת התיירות). אגב – כאן הרגשנו איך בשניות עוברים מקיץ לחורף – רק עוברים מהשמש לצל, ממקום חסום או פתוח לרוח ואז עוברים מקצר ללבוש חורפי כהלכתו

עם סיום התלבטנו לגבי דרך החזרה – כל ה GPS הראו שמעבר דרך מנהרת סן גוטרד יביא לקיצור משמעותי בזמן ומכיוון שגם מנהרה כה ארוכה זה סוג של חוויה וגם כי מוזר מעט לחזור בדיוק באותה דרך שבאנו, המשכנו מעט בכביש לכיוון המנהרה ומשם נסיעה של כשעה והגענו חזרה לבית המלון שלנו לערב נוסף של אולימפיאדה וחדר המשחקים (ולגו)

יום מושלם של חוויה אלפינית הסתיים לו, מיוחד גם כי הביא לגיוון בנופים שראינו. אגב – יש באזור עוד מספר אטרקציות שיכלו בקלות למלא יום נוסף (בעיקרם המוזיאון במבצר הצבאי בתוך ההר במעבר סן גוטהרד)

יום שביעי לטיול – 9.8 – טעימות  משוקולד, אגם לוגאנו ולוקארנו

התכנון היומי: הגיע הזמן לשלוף אטרקציות המיועדות ליום גשם, ובעיקרן מפעל השוקולד אלפרוס ומתחם הבריכות לידו לוקארנו

מזג האוויר: אמור להיות חורפי, אלא מה שבבוקר תחזית הגשם הצטמצמה והמעלות הצפויות עלו, כלומר – גשם כן אבל חורף כנראה שלא. עוד עידכון – אזור לוגאנו צפוי להיות שמשי יחסית ולכן מכוונים דרכנו לשם.

אז התחלנו במפעל/מוזיאון השוקולד אלפרוס -Schokoland -ואולי השם הנכון הוא חנות השוקולד, כי מי שמחפש חווית מפעל לא ימצא אותה כאן. שלא תבינו – היה ביקור מוצלח (וטעים), ובעיני הילדים זאת אחת האטרקציות המנצחות של הטיול, אבל כנראה לא חלק המפעל אלא חלק הטעימות – החופשי והמגוון מאד. בסופו של דבר – הכניסה הזולה מאד והטעימות החופשיות מובילים לחנות ושם, אנחנו כמו רבים אחרים, הוצאנו כבר מספיק כסף כדי להפוך את הקומפלקס לרווחי.

לאחר כשעה יצאנו מהמתחם, הגשם בוסס לבוא – להיפך – השמיים תכולים וצפויים להישאר כאלו באזור לוגאנו – ומכיוון שנראה מוקדם לפנות כבר לבריכות, עשינו דרכנו לסיור קצר באגם – עברנו דרך הכפר החמוד Morcote ומשם המשכנו במעלה ההר אל הגן הבוטני פארק סן גרטו שם יש גן משחקים (מוצלח לקטנים בעיקר)

מבוך שיחים אליו לא הגענו (קטן ומרוחק) ובעיקר נופים נפלאים לאגם ולהר סן סלבאטורה. הגן שימש גם למקום הפיקניק היומי.

לאחר ירידה בכביש מפותל מאד עשינו דרכנו ללוקארנו

הפרט הפיקנטי בנסיעה היה שתוך פחות מחצי שעה עברנו משמיים כחולים ושמש אל גשם סוחף וירדנו מ-29 מעלות לאזור 18-19. מה שהיה טוב במיוחד הוא שעד שהגענו ללידו לוקארנו הגשם פסק והטמרטורות התאזנו אז יכולנו להתארגן בנוחות.

לידו לוקארנו התברר כמתחם בריכות מוצלח מאד – אין ספק שאינו ברמה של המקבילים האוסטרים או זה בהר תמרו בו נהיה בהמשך, אך הוא גם זול בהרבה ולילדים הוא בדיוק במידה – בריכות מחוממות כולל אחת בחוץ, מגלשות מצויינות לגילאי הבנות שלנו (עלו וירדו לבדן יותר משעתיים) ומתחם בריכות בחוץ שמראה שהמקום יכול להיות מוצלח מאד גם בימי קיץ לוהטים

לאחר כחמש שעות מוצלחות מאד באתר עשינו דרכנו לטיילת של לוקארנו שאין ספק שאינה מזכירה את זו של אסקונה, ועדיין היו מספר נקודות עניין לכולנו במתקנים שנסבו סביב המנהרה בת 50 ומשהו קילומטרים הנפתחת בימים אלו תחת מעבר סן גוטהרד (בו היינו אתמול), פסטיבל הסרטים של לוקארנו ותחנה נחמדה מאד של מד"א השוויצרי בו הילדים שיחקו במשחקים שונים וזכו בפרסים שעשו להם את הערב

כך תם לו יום עם אטרקציות פשוטות עד סתמיות לכאורה שהילדים כמובן יזכרו כאחד הימים הכיפיים ביותר (שוקולד ובריכות, מה עוד אפשר לבקש). בשעה מאוחרת יחסית עשינו דרכנו למלון (ככה זה בדרך כלל בימי בריכות), חוגגים סיום שבוע ראשון לטיול

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s