יום תשעה עשר לטיול – קניונלנד ו- Dead Horse point

לפעמים כדאי להתחיל בשורה התחתונה והיא מאד פשוטה – המסלול שעשינו על הצוק של  Grand View Overlook (ואין תרגום הולם כאן למילה Grand מלבד גרנדיוזי) היה אחד ממסלולי ההליכה המדהימים שעשינו ושנחרטו הכי חזק אצל הילדים שלנו.

אבל נחזור להתחלה – קמים מוקדם בשל חשש מהחום הצפוי בפארק ובתקווה לעשות את ההליכות המתוכננות להיום בטרם החום יכביד. כאן המקום להעיר שבמקור חששנו לשלב את מואב בדיוק מהסיבה הזו – מהחשש לטייל באזור ביולי הלוהט כפי שהתבטא בדיווחים בפורומים שונים. אבל היום צפויה לנו הפתעה – עננים קלים המכסים את השמש רוב היום (וכבר כתבתי שבצל לא היה לנו חם בשום שלב בטיול), בריזה קלה ואפילו מד החום לא עבר את ה-30 מעלות במשך כל היום (עד שנגיע למואב עצמה לקראת ערב ואז יקפוץ לאזור ה-35+). כנראה שמה שמוסיף לנעימות היחסית של הקניונלנד הוא גובהו (כ-6000 רגל לעומת 4500 במואב).

ובכל מקרה – טוב להתחיל מוקדם!

כרגיל התחלנו במרכז המבקרים שם תיכננו את היום וכהרגלנו גם לקחנו חוברות ג'וניור ריינג'ר. משם נסענו אל נקודת התצפית Grand view overlook מתוך מטרה לעשות את המסלול בן 3 ק"מ שם. בדרך לא יכולנו להתאפק ועצרנו בתצפית המצויינת אל Shafer Canyon

משם כמובן כבר מיהרנו אל ה-Grand View Overlook והתחלנו את המסלול שאת רובו עשינו בצל – פשוט מסלול מושלם. מראות מדהימים מהצוק כלפי מטה ולמרחבים האינסופיים, ועל הצוק עצמו שלוליות מים כתוצאה מגשם לילי. העצים ששורדים שם, העמק המחורט מטה, התצפית אל אזור הנידלס – כאמור אפילו הילדים פשוט נכבשו על ידי המסלול.

בסיום המסלול הלכנו אל נקודת התצפית לכיוון גרין ריבר שם עצרנו לפיקניק צהריים והילדים התקדמו בחוברות.

משם המשכנו אל המסלול השני (הקצר בהרבה) להיום – Mesa Arch – יהיה מי שיתהה – אם מחר בכל מקרה הולכים לפארק הקשתות איזו 'תועלת' תבוא מבמסלול הזה – ובכן, אין ספק שבפארק הקשתות יהיו קשתות יפות יותר, אך הייחודיות של ה- Mesa Arch היא הנוף הנשקף ממנו. לכן ההמלצה היא חד משמעית מבחינתי – כדאי! – מדובר במסלול קצר (כחצי ק"מ) ומאד מאד מתגמל (יחס מאמץ-נוף על סף המושלם).

משם המשכנו למרכז המבקרים לקבלת תגים וקניית מזכרות (שכפי שציינתי בפוסט אחר היתה מבחינת גם דרך לתת תרומה לפארקים), ונפרדנו מהפארק אל פארק המדינה – Dead Horse point

גם כאן אתחיל בשורה התחתונה ואומר – יפה יפה, אבל לא מתקרב ליופיו של הקניונלנד. כלומר – אם בסביבה ונותר זמן אז בהחלט, אבל לא הייתי מזדרז לסיים עם הקניונלנד כדי להגיע גם אליו (וקצת מוזר בעיני שבטריפאדויזר הוא נמצא יותר גבוה מהקניונלנד, אבל מי אני שאתווכח עם חכמת ההמונים). אולי גם הגזלן היקר שהיה באמצע הפארק הבהיר מיד שכאן זה לא פארק לאומי…

ובכל זאת כאמור נקודת התצפית אל הפיתול בנהר יפה מאד (אבל אתמול ב- Goosenecks State Park היה יותר יפה) ועוד הרשימו בריכות האידוי הכחולות וסלע תצפית יפה שהיה מוקד לצילומים.

בסופה של עצירה בת כשעה וחצי חזרנו למואב, ולפי דרישת הילדים חזרנו גם לאותה מסעדה מאתמול – Moab Diner, ולאותה בריכה במלון שלנו. שם שמתי לב אל סופת ברקים רחוקה, ואל קשת בענן (ואת התוצאות של הסופה נראה מחר בארצ'ס הוא פארק הקשתות)

נקודות לסיכום

• פארק קניונלנד פשוט נפלא – שני המסלולים שעשינו, נקודות התצפית, כל שנייה בפארק היתה מהנה
• באופן מפתיע הפארק היה ריק יחסית – החניונים השונים, כמות האנשים במסלולים, לא היתה התחושה ששידרו הפורומים על עומס וצפיפות (והרי מדובר ביולי). הדבר משתלב עם התחושה שגם מואב באופן כללי לא היתה עמוסה וצפופה ומלונות רבים שנשארו לא מלאים. יתכן כי העובדה שפארק הקשתות היה השנה בשיפוצים/עבודות בכביש (התייחסות אל כך בפוסט של מחר) הרתיעה אנשים רבים. ואם כך אז הרווח כולו שלנו כי אי הנוחות מהשיפוצים הייתה שולית לעומת ההנאה מחוסר העומס.
• ובהמשך לכך – מואב פשוט עיירה כיפית. אפילו הסופר המקומי היה נפלא (הלוואי בישראל הגיוון והסדר שם).
  • ובהמשך להערת סופרמרקט – מכיוון שבחדר היה מקרר, והסופר היה איכותי, גיוונו בימים האלו את הסנדוויצים בחומוס אמיתי, נקניקים ואת ארוחת הבוקר בגבינות טעימות.
• מחר – יום אחרון בפרק המדבר – פארק הקשתות – וכבר מתרגשים

המשך הטיול: פארק הקשתות/Arches