We travel not to escape life, but for life not to escape us

אנחנו מטיילים לא כדי לברוח מהחיים אלא כדי שהחיים לא יברחו לנו… כי החיים הם בעצמם טיול בעולם, והטיול בעולם מבטא את תמצית החיים.

לא, אין הכוונה שכל הטעם בחיים הוא הטיול עצמו, אותם שבועיים (או חודשיים) אי שם בקיץ, וכל שאר הזמן הוא רק האמצעי והדרך להגיע לאותם שבועיים. הכוונה היא אבסטרקטית ומהותית יותר – שלהיות טייל Traveler – אינו מתמצא בלצאת ותכנן טיולים ככל שהתקציב מאפשר, אלא תפיסת חיים, Mindset, שלהתייחס לחיי השגרה גם הם כטיול, ולהפעיל, עד כמה שאפשר, בהתחשב בנסיבות המשתנות, את אותם עקרונות שמאפשרים ויוצרים חווית טיול מושלמת גם על החיים עצמם.

אז אולי כדאי להתחיל בלסמן מהם אותם עקרונות של הטייל, וראשית אפשר להבחין בין שני סוגי מטיילים עיקריים – המטייל והנופש. בהקצנה אומר שהמטייל התרמילאי  יחפש לדוגמא את הטרק הבא בניו זילנד בעוד התרמילאי הנופש יחפש את החוף בגואה. בהזדמנות אנסה לכתוב גם על התרמילאי הנופש, שכדי להפוך את דרכו לדרך חיים נדרש מהפך קיצוני יותר (שהרי חופשה מטבעה היא התנתקות מהחיים), והפעם אתמקד בטייל.

בפסקול הנפלא לסרט Into the Wild (הזהרת ספוילר) שלכאורה חוגג את נפשו הצעירה של זה שמחפש לנדוד, אבל בעצם מזהיר כי זה שילך עם זה לקיצון סופו שימות בודד באלסקה, כתב אדי וודר

When you want more than you have, you think you need

And when you think more than you want, your thoughts begin to bleed

I think I need to find a bigger place

Cause when you have more than you think, you need more space

אז מה מחפש התרמילאי המטייל? ברור שהוא יעדיף חוויות על פני חפצים, ולא פחות – יעדיף חוויות חדשות על פני חוויות מוכרות. יצר ההרפתקנות, החיפוש, הנדודים – יובילו אותו הלאה בדרכים. ואז התרמילאי חוזר לחיים עצמם, לומד, מתחיל קריירה, מקים משפחה, ומתמלא געגוגים חמסעות מהעבר, חולם שיצא אליהם שוב כשהילדים יגדלו, אולי יצטרף אליהם במסע שלהם… אבל מה בינתיים?

ברור שחיי התרמילאי כשלעצמם אינם מתאימים לחיים הבורגנים והנוחים מטבעם שלנו, חיי ההיפי תוך כדי גדול משפחה נראה מעשה די אגואיסטי ומנותק מהזמן והמקום… אז מה בינתיים?

זאת אחת השאלות שהתרוצצו בי בשנים האחרונות והוציאו אותנו לטיול בן חודשים במערב, טיול שנבנה על טיול שתכננתי לו אי שם לפני כמעט שני עשורים (ואז לבסוף יצאתי לטיול תרמילאים באסוטרליה וניו זילנד, בהנחה, שהתבררה כנכונה, שלארצות הברית אפשר לטייל בקלות יחסית גם בהרכב משפחתי), טיול שסדר היום שלו היה של  תרמילאי מטייל.

A mind that is stretched by a new experience can never go back to its old dimensions.

יש משהו בטיול, במראות שנראו, בחוויות שנצברו שמשנה אותנו, אנחנו לא חוזרים כפי שהיינו. ואם אנחנו שונים אז באופן טבעי נחפש שינוי בחיים, נחפש לצאת מהשגרה, מאזור הנוחות שיצרנו, לצבירת חוויות חדשות ואצתגרים חדשים

ואם מחפשים שינוי, לדוגמא בקריירה, הרי הוא לא חייב להיות שינוי אנכי – לעשות אותו דבר רק יותר או מעמדה יותר גבוהה (שהרי אז אין מדובר ממש בשינוי). הוא יכול להיות אופקי – ללמוד משהו חדש, לנוע לתפקיד ואתגר אחר, לצאת מאזור הביטחון אל יעד אחר. מה שמשמח שהשנים האחרונות שיטחו את ההיררכיות, שיותר חברות מכירות בערך ובחשיבות של מבנה שטוח של החברה, ומבנה שטוח של החברה מאפשר ליצור קידום גם באמצעות תנועה אופקית.

Once a year, go someplace you’ve never been before

השיר הנפלא Times של פינק פלויד, מביע ב in quiet desperation is the English way את הייאוש מהחיים במרוץ העכברים, איך אף פעם אין זמן עד שלפתע מגלים שעשר שנים חלפו, והמנוולים שוב שינו את הכללים… ואנחנו עדיין ממתינים שמישהו, משהו יראה לנו את הדרך.

המטייל מבחינה זו מבין בצורה עמוקה שהיעד אינו חשוב (הרי בסוף כל טיול חוזרים הביתה, מעפר לעפר), מה שחשוב זאת הדרך עצמה. המטייל יגיד – זמן ללכת, להמשיך לנוע… לאן? למקום אחר, למקום חדש. למקום שיאפשר לנו לצבור חוויות חדשות. ואם לא יהיה מוצלח שם, נמשיך ליעד הבא. ובעיקר מה שיש לתרמילאי המטייל זה את חופש הבחירה, בכל מקום ובכל רגע נתון הוא יודע שהבחירה לגבי איפה יהיה מחר ומה יעשה מחר היא שלו. זאת תחושת החופש המלאה וגם אחריות מלאה.

ברור שבחיים עצמם יכולת התנועה שלנו מוגבלת בהרבה (כי הרי חופשי זה לגמרי לבד, ומי רוצה בכלל להיות לבד) אבל הנכונות לנוע די בה לעשות שינוי, אולי לא בחיים עצמם אלא בדרך שבה אנחנו חווים את החיים. להבין שהכבלים שכובלים אותנו למקומנו הנוכחי הם לא ממשיים אלא יצירי כפינו. ההכרה כי אנחנו במקום שאנחנו נמצאים, כי אנחנו מתנהגים ופועלים בדרך שאנחנו פועלים, רק מתוך בחירה שאנחנו עושים כל יום, בחירה מתוך אילוצים, ועדיין בחירה – תמלא אותנו באחריות כלפי הבחירות שלנו, ובאופן פרדקסולי תשנה את תחושתנו על המקום בו אנחנו נמצאים (כי הרי בחרנו בו במודע ומכאן ברור שיש בו משהו טוב)

כי בסופו של יום החיים שלנו הם סך של הרבה פעולות ובחירות יומיומיות

For long you live and high you fly

And smiles you'll give and tears you'll cry

And all you touch and all you see

Is all your life will ever be