הקדמה

אחרי יומיים עירוניים בקוויבק סיטי המקסימה, זמן לצאת לדרכים – אל המסע הארוך לקצה האדמה/Land's End שבגאספה פנינסולה. הרבה התלבטויות היו לי לגבי הימים הקרובים, אלו שבין קוויבק סיטי וגאספה פנינסולה, כאשר יש לא מעט אפשרויות ובעיקרן ההתלבטות האם להשקיע זמן בחבל Charlevoix ואם כן כמה זמן, וזאת בהתחשב בהתלבטות שנייה – האם הגעה לטדוסק Tadossac מוצדקת גם אם לא לוקחים סיור לוויתנים בעיירה, ואם כן לכמה זמן?
מתוך שתי השאלות עולה שאלה שלישית הנובעת מהן – היכן לקחת מעבורת לחציית נהר הסנט לורן (ויתור לגמרי על הגדה הצפונית לא עמד על הפרק).

בסופו של תיכנון, ובשונה מהרבה מסלולי טיול מומלצים, החלטנו להשקיע יום וקצת לחבל Charlevoix ועוד רובו של יום לאזור עיירה טדוסק, וזאת אפילו ללא שייט לוויתנים (שהיה לוקח מרביתו של יום), ואז לקחת את המעבורת החוצה את הנהר בבוקרו של יום שלישי.
ולמה לא עשינו שייט לוויתנים מטדוסק, הלא היא בירת סיורי בלוויתנים? הרגיש מסחרי מדי, התגובות באתרי ההמלצות היו פושרות יחסית לחוויה – יותר מדי אנשים יצאו מאוכזבים – לא מהלוויתנים אלא מהמסחור והיחס – זאת בניגוד מוחלט לשייט שיוצא בסנט אנדרוז ב Bay of Fundy שם ההמלצות היו גורפות – ולכן החלטנו לחכות עם השייט להמשך הטיול

נקדים ונאמר – היה נפלא, יומיים וחצי של טבע מופלא –

המון לוויתנים שניצפו מהחוף ויצרו תיאבון לשייט (המדהים) שיהיה בהמשך הטיול, דוב ענק שהתבונן בנו מתבוננים בו, מפלים ונהרות, טבע באקסטרים – והכל בינות עיירות שלוות כשהשווה שבהן היא טדוסק – מופלא בעיני איך העיירה הזו עדיין לא התמסחרה כמו פרסה (ולבטח לעומת North Conway) – זה יהיה גם המאפיין הברור והמיוחד בימים הקרובים – טבע מדהים בלי המונים, עיירות בהן הדייגים באמת דגים, אנשים באמת חיים והתיירות עדיין לא שנתה את אופיו של המקום – ללא מלונות או מסעדות רשת, מה שמביא למחסור עצום בבתי מלון ומקומות לינה אבל למי שמתכונן בזמן – מביא חוויה שכבר קשה למצוא כמותה (וכמה זמן תישאר – אין לדעת)

• 

• 

יום שלישי לטיול – יוצאים אל הטבע

קמים לבוקר שני בקוויבק סיטי, עדיין מוקדם בהשפעת הג'טלט, אוכלים, אורזים, ויוצאים לדרך. מזג האוויר סתווי משהו – קמים לבוקר קריר של 16 מעלות, אך ללא כל צפי לגשם.

התחנה הראשונה, עדיין באווירה עירונית משהו – הקתדרלה (הבאמת) ענקית ב- Saint Anne de Beaupre – זאת תהפוך להיות נקודת השוואה לכל הכנסיות שנראה בהמשך הטיול (שלאף אחת מהן, חוץ מזו של מונטריאול, לא נכנס) – בהחלט שווה עצירה קצרה – הגודל המרשים, הפאר החיצוני והפנימי, והיום יום ראשון אז יש גם פעילות.
משם – 7 דקות נסיעה וכבר מגיעים למוקד של חצי היום הראשון – הקניון של סט. אן Mont-Sainte-Anne.

מדובר באתר טבע פרטי ועדיין מקסים של סדרת מפלים רבי עוצמה (כאילו אין מדובר בשיא הקיץ כלומר אמור להיות שפל בעוצמת המים…) בתוך המון ירוק – המון נקודות תצפית יפות כשהשיא הוא שני הגשרים התלויים הראשונים (השלישי הוא לא חובה, אבל מצד שני הירידה והעלייה קלילות אז הייתי מוותר על הגשר השלישי רק אם יש בעיות תנועה).

• 

• 

עוד דבר שווה באתר – מסלול צדדי בין חידות, פעילויות ופסלים שמיועדים כולם לילדים – שבהחלט מומלץ למשפחות עם ילדים

• 

בקיצור – מומלץ מאד, ואם יש זמן רק לאתר טבע/מפל אחד באזור קוויבק סיטי אזי קניון סט אן עדיף בעיני על מפל Montmorency (אבל בנקודות בלבד, לא מדובר בנוקאאוט)

התחנה הבאה שלנו היא הנסיעה בכביש 138 היפהפה – סוג של פסטורליה ירוקה וכחולה – לתוככי חבל Charlevoix עד שמגיעים לעיירה החמודה והאירופאית משהו – באלה סנט פול (Bale Saint Paul) שם חונים בחניון בתשלום (ממש לא היה הכרחי, אבל לא נורא) בצמוד לקתדרלה (אליה לא נכנס, הספיק אחת להיום, ועדיין היה מעניין, גם לילדים, לעשות סוג של מצא את ההבדלים לגבי המראה החיצוני לעומת הקתדרלה של הבוקר) ועושים סיבוב ברחוב הראשי המלא בגלריות אומנות קטנות ויפות, חנויות וגם גלידה אחת בה עצרנו.

• 

מכאן נוסעים לכביש עוד יותר יפה – כביש 362 העובר במקביל לנהר ושם עוצרים בהפתעה המקסימה של היום – מוזיאון ימי בשם Musée maritime de Charlevoix located in Saint-Joseph-de-la-Rive v הנמצא בעיירה בשם Saint-Joseph-de-la-Rive היוצאת מכביש 362.

אז מה יש במוזיאון הקטן הזה? כמה האנגרים המתארים את חיי הספנים בעבר הרחוק והקרוב, והאטרקציה הראשית – 4 סירות אותנטיות אליהן ובהן אפשר לטייל, חלקן ממש משמרות את חדרי הקפטן והמגורים. והדבר הבאמת מיוחד – השילוב של הסירות בנוף הנהר המקסים, הגבעות המוריקות ובשמיים הכחולים כחולים המיוחדים במינם –

כל כך יפה שבא להישאר – נשארים שם כמעט 3 שעות עד שמכריחים את עצמנו להמשיך הלאה בכביש אל תחנת הסיום שלנו להיום בקיצו של השני של כביש 362 העיירה La Malbale

בדרך עוד עוזבים שוב את הכביש לכביש צדדי שמגיע ממש לנהר – יורדים מהרכב רק לצלם ולספוג את המראות ואז ממשיכים להפתעה הדרמטית האחרונה להיום – ממש 5 דקות לפני La Malbale רואים פתאום בצידו של הכביש דוב שחור ענק בוהה בנו בוהים בו ממש ממרחק מטרים ספורים – עד שאנחנו יוצאים מההלם הוא כבר עושה את צעדיו האצילים חזרה אל היער – איזו הפתעה מדהימה (לצערנו אין תמונות)

• 

מקנחים את היום במלון המצוין בשם Hôtel-Motel Castel de la Mer בתצפית לשקיעה מיוחדת בגווני תכלת ובמסעדה במרחק הליכה מהמלון שמלאה בעיקר במקומיים מה שמוסיף להנאה – התחושה שבהרבה טיולים חסרה, שאוכלים וישנים בעיירות אמיתיות, מה שמגביר את החשיפה לאופיו של המקום

זהו הקסם של הטבע הפראי שילווה אותנו בימי קוויבק – טבע הצמוד לעיירות פסטורליות ושמורכב מנופים לכאורה שגרתיים – של נהר, גבעות, ירוק וכחול – אבל הכל בעוצמה מיוחדת, בצבעים חיים וחזקים – בשלמות שהופכת לאיכות – ומשופע בבעלי חיים – יום מושלם ומקסים בטבע הקוויבקי, ולחשוב כאמור שזהו רק הפתיח לימים הבאים שרק יגבירו את העוצמות

יום רביעי לטיול – Tadoussac Bay – הרבה כחול מנוקד בלוויתנים, עופות ים , דיונות חול ועוד

איזה יום מדהים!

קמים לבוקר קריר נוסף, השמיים בינתיים כחולים, ולאחר ארוחת בוקר קלילה מתחילים בנסיעה היומית. מתרחקים אולי קילומטר מהמלון, עדיין בתחומי העיירה לה מלביי – ומראה הנהר הנשקף לעינינו (והאנשים שנדמה שהולכים עליו) פשוט מכריח אותנו לעצור. שם הנקודה הוא Parc du Quai Casgrain והמראה הכה מיוחד הוא סוג של שפל בנהר שחושף עשרות מטרים של אדמה ספוגית שחלקה יבשה וחלקה עם מים בגובה סנטימטרים ספורים – אז עוברים מנעלים לסנדלים ומתחילים לצעוד (מה שמרגיש קצת כמו ריחוף) על שולי הנהר – המראות פשוט מדהימים ביופיים – תראו לבד:

איזו פתיחה מדהימה ומפתיעה של היום (כי לא תיכננו כל עצירה בעיירה).

לאחר אולי שעה של עצירה לא מתוכננת חוזרים לרכב וממשיכים בכביש 138 לכיוון טדוסק, אזור זה של הכביש מתרחק מהנהר ומחליפו בנוף יער, עד שמגיעים לעיירה Bate Sainte-Catherine – שם עוצרים בעצירה מתוכננת לפיקניק בוהוריים בנקודה מקסימה בשם Pointe-Noire Interpetation and Observation Centre – מדובר בנקודת ירידה לנהר המשקיפה בצורה נפלאה למפרץ טדוסק מהווה בעצם נקודת מפגש של נהר סן לורן לאורכו אנחנו מטיילים כל השבוע הזה עם נהר סגוניי ("הקטן" יחסית) והתצפיות לכל כיוון אכן נפלאות. אז אוכלים על שולחן פיקניק (המקום מוגדר כפארק לאומי ומנוהל על ידי הרשויות), עוברים בין נקודות תצפית שוניות וכשעומדים ללכת רואים את המפקחת/ריינגרית עם משקפת מראה סימני התלהבות, וכשאני נשאר כמה שניות שם מציעה לי משקפת (של הפארק) להתבונן בעצמי – להתבונן במה? במשפחת לוויתני בלוגה יפהפיים, ואז בלוויתן נוסף שבא מכיוון נהר סאגוני, ואז בעוד אחד… אז במצלמה הכל קצת רחוק, אבל במשקפת המראה מקסים ובעיקר מעורר תיאבון לקראת השייט שמחכה לנו עוד עשרה ימים. וגם בלי לוויתנים – נקודת נוף מושלמת במזג אוויר מושלם

אתמול דוב, היום לוויתנים – הצק ליסט הולך ומתמלא

השעה כבר שעת צהריים והגיע הזמן לחצות במעבורת החינמית את הנהר אל העיירה טדוסק – ההפחדות על התור הארוך למעבורת מתגלות כהפחדות שווא (למעשה היינו האוטו הראשון שלא עלה למעבורת הראשונה אז נאלצנו לחכות כמה דקות, ממש לא נורא), ואז לאחר חציית הנהר מגיעים לטדוסק חונים בחניון ציבורי ויורדים לחוף על פיורד דה סגוניי לשחק קצת במים – המראה של המפרץ מטסודק עצמה עוד מצליח להתעלות על זה מ- Bate Sainte-Catherine – ואם נחזור להתחלת הפוסט – כבר ברור לי (ועוד לא ראינו כלום) :

1. שהעיירה טדוסק בהחלט שווה זמן גם ללא שייט (ומי שעושה שייט מהעיירה ממליץ על זמן נוסף)
2. מתחילות לעלות ספקות אולי היינו צריכים לקחת גם את השייט?

ובכן – מגיעים לחוף והשמיים כחולים לחלוטין, ואז תוך דקות ספורות ואנחנו באמצע החורף – קר, מעונן, גשם זלעפות – מזל שלא לקחנו שייט היום, ואז חצי שעה חולפת והשמיים שוב כחולים – ומדהים איך המפרץ משנה מראה, ואיזו עוצמה ומהירות יש לשינויי מזג האוויר (ספוילר – זה מטח הגשם האחרון לימי קוויבק – מכאן והלאה – כחול כחול).

כשהשמיים שוב כחולים הולכים ליעד המרכזי של היום – מסלול הליכה קליל בשם Sentier de la Pointe-de-l'Islet Trail המתחיל ממש לידנו במפרץ, ומסתיים, איזה פלא – בדיוק בחניון שחנינו בו. שיא המסלול הוא בקבוצת סלעים החודרת אל המפרץ ומשקיפה עליו ואל המוני עופות ים הנעים בין הסלעים – וואוו כמה יופי – ושוב כמנטרה – לכאורה אין כאן תופעת טבע חריגה א-לה הנופים שרואים בנאשיונל פארק של מערב ארצות הברית אלא יותר לקיחת הנופים הסנדרטים אל הקצה, אל השלמות – שעה עד שעתיים עוצרים שם, קופצים/הולכים בין הסלעים, נושמים את היופי הזה. טדוסק בעיני, גם בלי השייט, מהווה את אחת ההפתעות של הטיול.

• 

• 

מסיימים את המסלול ועוצרים לארוחה היומית – שוב במסעדה שהיא הכל חוץ ממלכודת תיירים – נעימה, טעימה ולא יקרה. משם הולכים ליעד האחרון של היום – דיונות החול על נהר סן לורן הנמצאות 5 דקות נסיעה מהעיירה. אז כן, אין להשוות לדיונות החול של קולורדו או אלו ליד פלורנס בחופי אורגון, אבל כקינוח ליום הן ממש מוצלחות ומומלצות – הילדים מוצאים מקורות אנרגיה אינסופים ועולים ויורדים (הדיונות עצמן ממש תלולות אגב)

נמצאים שם עוד כשעה וכשמתחיל קצת להחשיך, עוזבים את טדוסק ועושים דרכנו למלון שיהיה ההפתעה האחרונה להיום – La Chouette Virée הנמצא בעיירה Grandes-Bergeronnes (וכך מקדם אותנו למעבורת מחר) . אז מה ההפתעה – מדובר בבית הארחה פרטי – הנמצא אמנם צמוד לכביש אך ממש לבדו – לנו יש סווטה גדולה, כאשר יש סלון ומטבח משותפים (וארוחת בוקר ביתית מחר). הבעלים כה נחמד, מזמין אותי לבירה ולהליכה בשטח עד לנהר בו הוא נוהג לדוג ומספר על החיים באזור – איך התיירות מקבלת עוצמה בשנים האחרונות (טוען כי הביקוש לחדרים משלש את ההיצע השנה, שהיא שנה טובה מאד לתיירות וממלאת את התושבים אופטימיות), איך בקיץ הוא חי מבית ההארחה אך כשמגיע החורף הוא חוזר לחיים של פעם – על בסיס דייג וצייד בתוך מרחבי השלג האינסופי. ובזמן שאנחנו מדברים הילדים טובלים בבריכה הקטנה בחצר ונהנים להסתובב בחצר, והרבה יותר בחדר הגדול שלנו (הערת אזהרה – המקלחות משותפות).

• 

יום מקסים נוסף לאורכו של נהר סן לורן חולף לו, ומחר – הרבה יותר לוויתנים ועוד לא מעט הפתעות בראשית הנסיעה דרך כביש 132