יום חמישי לטיול – תחילת המסע בכביש 132 אל קצה האדמה – (עוד) לוויתנים, כלבי ים, אמנות ושקיעה אחת מדהימה במיוחד
קמים בבוקר במקום הלינה המיוחד La Chouette Virée אוכלים ארוחת בוקר ביתית שמוכנת בהזמנה על ידי בעלי המקום, מתארגנים, נפרדים לשלום (בפרידה מרגשת) ויוצאים לדרך – אל המעבורת שתיקח אותנו מ- Les Escomins שבגדה הצפונית של נהר סן לורן אל Trois Pistoles שבגדה הדרומית. המעבורת הוזמנה מראש ל-10:45 (חובה בשיא הקיץ, היה מלא לחלוטין, הספונטניים נאלצו לחזור) כך שהגענו, לפי ההוראות כ-50 דקות לפני. זמן ההמתנה עובר בנעימים במבט לנהר
ואז כשעולים למעבורת אני מתמקם בחוץ לתצפית. ואם חשבנו שאתמול ראינו לוויתנים, היום זה עולה לרמה חדשה – בחצי שעה הראשונה של השייט כמעט בכל רגע נתון צץ מאיפשהו לוויתן בלוגה, ואז בהמשך גם לוויתנים כחולים (וסליחה שאיני יודע את סוגם), רק שהיום הרבה יותר קרוב מאתמול וכולל מופעי העלת זנב ו Breaching – איזה יופי (ושוב – זה כלום לעומת מה שנחווה בשייט היעודי במפרץ פאנדי)
אבל גם בלי לוויתנים, שייט פשוט יפהפה
מגיעים בשעת צהריים לגדה הדרומית ועושים דרכנו לנקודת עצירה ראשונה שתשמש לפיקניק צהריים – הפארק הלאומי Bic. במקור, כשטדוסק היתה מחוץ למסלול, רובו של היום היה אמור להיות מוקדש לפארק זה, לאחר הוספת טדוסק הזמן בפארק צומצם לשעתיים (וטדוסק הייתה כה נפלאה שלא מצטערים) – אז עושים דרכנו אל החוף בו כלבי הים נמצאים – ואכן מגיעים לחוף מפרץ יפה, רגוע, בו מספר כלבי ים רובצים להם על סלעים בתוככי המפרץ, די מרחוק יש להודות – נחמד מאד (כלבי ים ממש בקרוב גם נראה בהמשך הטיול). במקום יש גם פעילות ריינג'רים (אבל בצרפתית) ושולחנות פיקניק פנויים בשבילנו – אז אוכלים צהריים בכיף
משם אל היעד הבא – העיירה רימוסקי, כתחנה ראשונה על כביש 132 שיהיה ציר הנסיעה המרכזי בכל ימי קוויבק. היעד שלנו בעיירה הוא ביקור במתחם site historique maritime de la pointe-au-père הכולל שלושה אתרי ביקור – צוללת, מוזיאון המתאר טביעת ספינה (בשם Empress of Ireland ) וסיור מודרך במגדלור, כאשר אנחנו מסתפקים בביקור בצוללת ( Onondaga). הביקור יחסית לא זול אך כולל מדריך אודיו גם באנגלית. כשלעצמו הסיור העצמאי בצוללת בהחלט מעניין ואף מרתק, אבל עומס האנשים בתוך הצוללת בהחלט פוגע בחוויה (ומצד שני מעביר עוד יותר את תחושת הקלאוסטרופוביה), כך שיצאתי בהרגשה חצויה (עומס האנשים בלט במיוחד לעומת כל האתרים האחרים שנטייל בהם, שאף אחד לא התקרב לתחושת עומס)
לאחר כשעה וקצת באתר ממשיכים – בכביש 132 (חשוב לוודא כי Waze שולח דרך האוטוסטרדה) – לכיוון יעד השינה בעיירה Sainte-Anne-des-Monts – אבל לפני כן מכוונים את ה GPS לעצור לראות גן פסלים בעיירה Saint Flavie – כבר כמה קילומטרים לפני הגעה השלטים מכריזים שאנחנו במסלול האמנות – ואכן הימים הקרובים יכללו מספר גני פסלים – אבל זה שלפנינו הוא בהחלט המדהים מכולם – פסלי אדם מגולפים בעץ מאת אמן בשם Marcel Gagnon – הפסלים כאילו פוסעים אל הנהר ויוצרים מראה קסום/מכשף – מומלץ בחום לעצור – לאוהבי אמנות וגם לאלו שלא, למבוגרים ולילדים – עם מספיק זמן לספוג את המראות
ממשיכים – והשעה כבר מאוחרת אז מכוונים למלון בהנחה שנגמרו נקודות העצירה – טוב לפחות ככה חשבנו… הדרך שהיום, עד כה היתה יפה אבל בהחלט לא משתווה לזאת של הימים הקודמים, פתאום מקבלת שדרוג רציני (באזור העיירה (Matane) עד שמגיעים לאחת מנקודות השיא – שקיעה פשוט מדהימה באזור העיירה Cap-Chat – שמש ורודה המשתקפת על מפרץ בנהר בעת שפל – מסוג המראות שאי אפשר לתכנן, מסוג ההפתעות שמשדרגות כל יום – אז לא עומדים בפיתוי ועוצרים שוב ושוב לצלם ולספוג מראות, ובאזור המפרץ אף יוצאים מהרכב להליכה קצרה. פרט פיקנטי – השמש שוקעת במי המפרץ זה נראה טבעי לנו אבל חריג לחוף המזרחי (מן הסתם) – רוחבו העצום של נהר הסן לורן שבאזור זה כבר לא רואים את גדתו השנייה נותן תחושה של שקיעה בים
וואוו – מחר נגיע לקצה האדמה, היום ראינו את השקיעה שהולכת יחד…
מגיעים לעיירה שלנו, מן הסתם בחושך, אל המלון המוצלח בשם Manoir sur Mer – את האטרקציה הראשית שבו נראה רק מחר – ואז נסיעה קצרה לעיירה לאכול המבורגרים טובים במסעדה מקומית ומסיימים יום מוצלח נוסף.
פרט פיקנטי- היום הזה שהוא בסימן כניסה לעומק הפנינסולה ושיא המרחק שמהאזורים העירוניים של קוויבק הוא גם פרידה כמעט מלאה מנותני שירות דוברי אנגלית – בימים הקרובים יהיה נדיר למצוא מלצרים, אנשי קבלה בבתי מלון הדוברים אנגלית, אנגלית נמצא אולי רק הריינג'רים בפארקי הטבע השונים
יום שישי לטיול – דרך נופית במיוחד בין מגדלורים שונים
היום מוקדש רובו ככולו לנסיעה בחלק הנופי ביותר של כביש 132 הסובב את גאספה פנינסולה – המקטע שבין Sainte-Anne-des-Mont לפארק הלאומי פורילון שם מגיעים לקצה האדמה. היום גם עוברים באופן רשמי מנסיעה צמודה לגדת נהר הסן לורן (אחריו אנחנו עוקבים עוד ממונטריאול) אל נסיעה לחופו של האוקליינוס האטלנטי אליו נתלווה בשבוע וקצת הקרובים, עד אכדה שבמיין.
במקור תכננו להתחיל את היום בגיחה גם לפארק Gaspesie אבל השעה המאוחרת בה סיימנו את היום הקודם, והמרפסת המדהימה שיש לנו בחדר – גורמים לנו להעדיף בוקר רגוע צמוד לנהר ואז נסיעה נינוחה על הכביש הנופי… סיבה נוספת היא שכמעט שבוע עבר וכביסה עדיין לא עשינו – אז ביררנו שיש מכבסה ציבורית ביעד הלינה שלנו ודאגנו לסיים את היום יחסית בשעה סבירה.
אז מה היה לנו היום: המון כחול עם צוקים שנופלים אל הנהר שאט אט הופך כבר לאוקיינוס, מספר מגדלורים ומסלולי הליכה קלים ופיקניק צהריים במקום משגע
אז כאמור – קמים בבוקר – לוקחים את הזמן ליום רגוע – אוכלים ארוחת בוקר כיפיית בשולחן הפרטי שלנו במרפסת החדר המלון הצמודה לנהר (שמצד הכביש הראשי נראה כמו מוטל כשהרכב חונה צמוד לחדר ומצדו השני יותר כמו ריזורט עם חוף משלו), משחקים בחוף ואז לקראת 10:30 מתחילים בנסיעה. נוסעים כמה דקות וכבר עוצרים בעוד גן פסלים קטן (בהחלט לא ברמה של הגן מאתמול, ועדיין נחמד מאד). משם נוסעים אל נקודת העצירה הראשונה של היום – המגדלור האדום (La Marte Lighthouse)
שם מצטרפים לסיור העולה למגדלור, בצרפתית, אבל אנחנו באנו בשביל הנוף – ואכן – הנוף! משני הכיוונים.
ממשיכים בדרך, סופגים את כל הכחול, הירוק ולעתים הצוקים החומים, עוצרים לצלם פה ושם ואז מחפשים מקום לעצור לצהריים – אז הולכים בעקבות שלט לאתר קמפינג בשם Camping MT ST-Pierre – איך שפונים מגביש 132 פנימה הנוף ברגע משתנה והופך לנוף הררי (יותר גבעות) ירוק עז עם כביש מתפתל בין העצים. כולה 2 ק"מ ומגיעים לאתר – אל רחבת דשא ענקית, שירותים נקיים, גן משחקים לילדים ונדנדה מיוחדת מאד – והכל בחינם (התשלום הוא רק לאתרי קמפינג) – איזה שיחוק, מקום מושלם לצהריים ולהפוגה ירוקה… שעה, אולי שעה וחצי באתר (הילדים כה נהנים מהנדנדה אז נשארים) ואז יוצאים ומחליטים להמשיך בכביש (שבסופו מגיע לפארק גאספסי מעברו השני) – נוסעים כך כרבע שעה בכביש שמהר מאד הופך לגביש עפר המתפתל בין ההרים הירוקים עד שמחליטים לחזור לכביש הראשי
התחנה הבאה היא עוד מגדלור – בכף מדלן – הפעם לא עולים עליו ומסתפקים בגלידה ביתית הנמכרת במקום (יחס קצת מוזר מהמוכרת) , יחסית קרוב גם עוצרים לצידו של אגם קטן
ואז לסיום מגדלור נוסף (לא אחרון) בשם Pointe-a-laRenommee – בניגוד לקודמים כאן נדרשת הליכה (10 דקות) למגדלור) שממבט מבחוץ הוא היפה בחבורה. עוצרים שם לכמה דקות וממשיכים בדרך אל המלון
נקודת עצירה אחרונה היא הכנה למחר – עצירה בנקודת מידע של פארק פורילון שם מתכננים את יום הטיול של מחר (המרכז עצמו מומלץ מאד לעצירה)
משם נוסעים למלון שלנו בשם Hôtel-Motel Le Pharillon הנמצא בעיירה קטנה בשם Cap-des-Rosiers הנמצאת ממש בשערי הכניסה לפארק פורילון. המלון בסיסי, אבל במיקום מוצלח, השמיים כרגיל בימים האחרונים פשוט מדהימים
והעיירה עצמה קטנה ביותר ונדמה שמרכז העניינים הוא במכבסה הציבורית אליה צמוד דוכן שמוכר המבורגרים (ככה-ככה), פיצות (מוצלח מאד) וגלידות, ומאחורי המכבסה והדוכן מסתתר לו מגדלור נוסף – רביעי להיום, שבשעת שקיעה מקבל יופי מיוחד במינו
יום רגוע מאד עם נופים המזכירים ימי נסיעה מדהימים על כביש 101 באורגון וכביש 1 בקליפורניה (רק בלי ההמונים), בא לסיומו
הימים הקרובים – שיא של טבע בשני פארקים מדהימים
על טיולים ומה שביניהם 