יום שמיני לטיול – 10.8 – עמק מאגיה (Maggia)
התכנון היומי: יום מלא בעמק מאגיה כולל רכבל בקצה העמק, מפל גדול וכמה קטנים, כנסיה מיוחדת, ובעיקר – הרבה הרבה טבע
מזג האוויר: השמש חוזרת ובגדול – יום קיצי במרבית העמק, במעלה הרכבל הצטערנו שלא הבאנו את המעילים הכבדים.
ואולי נתחיל בשורה התחתונה – עמק מאגיה יפה מאד ובו בזמן שונה עד מאד מעמק ורזסקה. אם האחרון מציג נוף 'מושלם' כמו בגלויות, נוף מתמסר ורך הרי עמק מאגיה מציג נוף פעם נוקשה יותר שלוקח זמן לעכל אותו – צוקים חדים, הרים מעט משוננים… אבל בסופו של יום הודינו לעצמנו כי הוא גם יפה יותר, ואולי נכון יותר – מרשים יותר, ולבטח מגוון יותר – אולי כמו ההבדל בין נופי זלצבורגלנד לדולומיטים…
אגב – גם תכנון יום הטיול כמו הנוף – מסובך יותר, שהרי בעמק ורסקזה יש מפל אחד (מושלם) גשר אחד (מושלם) כביש אחד המתחיל בסכר אחד (מושלם) עובר לאורכו של נהר אחד (מושלם) ומגיע בסופו לכפר אחד (מושלם). עמק מאגיה – מלא הסתעפויות והסתעפויות משנה, במפלים ובמפלי משנה, בגשרים, בהרים, בכפרים…
נחזור להתחלה – בהרגל של כל השבוע הזה – ארוחת בוקר, סנדביצים, ויוצאים לדרך, ושוב נהננו מהמיקום המצוין של המלון שחסך שעות נסיעה ועוד לפני עשר בבוקר התחלנו בטיול עצמו, כאשר היעד הראשון, בעקבות טיפ שקיבלנו באתר למטייל, הוא מפלונציק קטן סמוך לכפר Someo. הימרנו בנקודת העצירה, כי השלט היה ממש קטן ואכן הליכה של חמש דקות הביאה אותנו למפל הנופל לבריכה קטנה (אותה כמובן בדקנו – המים כמובן קרים). האם זה היה המפל המדובר? אין לדעת שהרי כל כך הרבה מפלים יש בעמק הזה
לאחר מכן המשכנו בכביש לכיוון ההסתעפות בעמק המובילה לעמק המשנה Val Bavona לכפרים Foroglio ו – San Carlo, בדרך עצרנו בעוד עמדות תצפית, גשרים מעל הנהר (שאף אחד לא זכה ליחסי ציבור מיוחדים) ובאחד הכפרים גם לפיקניק היומי.
בשל שעת הרכבל בסן קרלו, דילגנו על העמק בפורוגליו (נעצור בו בחזרה) ועשינו דרכנו אל הרכבל המופיל אל Robiei. שם עשינו את הטעות אולי היחידה שלנו בטיול בענייני בגדים ולא העלנו את מעילי החורף של הילדים אלא הסתפקנו בחולצות ארוכות. ובכן – היה קר שם למעלה. אז עצרנו איתם במסעדה הסמוכה לתחנה העליונה ועלינו בתורות אל הסכר הצופה מחד לאגם מלאכותי יפה מאד ומאידך אל נוף קרחון מקומי (אז לא פלא שקר כאן). לאחר מכן הילדים התחממו מעט והשתעשעו בגן המשחקים במקום עד שהגיע זמן לרדת ברכבת בחזרה לעמק ולקיץ. אגב – הרכבל מומלץ עד מאד למטיילים המרבים בהליכות וכולל מספר מסלולים שנראים אטרקטיבים עד מאד כולל אחד שמגיע עד הקרחון שיתרונו הוא בבידודו.
התחנה הבאה היתה הכפר היפהפה פורוגליו ומסלול ההליכה בן 20 הדקות אל המפל, כאשר בסוף המסלול לא מגיעים ממש למפל כמו בעמק ורזסקה (כמו שאמרתי בעמק מאגיה החיים פחות פשוטים) ועדיין מקבלים עמדת תצפית בה רואים, שומעים ומרגישים את עוצמת המפל.
הערה חשובה – הדרך בין הישובים סן קרלו ופורגוליו, כלומר הסתעפות עמק Val Bavona היא יפהפיה, כנראה השיא של העמק מבחינת נופי הרים משוננים ולכן מומלץ עד מאד לעשות את הדרך גם למי שאינו מתעתד לעלות לרכבל בקצה הדרך
התחנה הבאה להיום היתה הסתעפות נוספת של העמק הפעם לכיוון הכפר מוגנו והכנסייה בכפר. הדרך לכפר התבררה כשונה לחלוטין מזו של ההסתעפות הקודמת – תלולה הרבה יותר ומפותלת, כמעט כמו מעבר הרים. בסופה של דרך לא קצרה הגענו לחנייה הצמודה לכפר (בו הכניסה לרכבים מותרת רק למקומיים, אגב – נדמה שלמרות נידחותו של הכפר הוא עשיר במיוחד). שם היתה תופעה מוזרה – השמיים נשארו כחולים אבל גשם התחיל לרדת (ורק קשת לא נמצאה). אז לבשנו את מעילי הגשם (כנראה הפעם היחידה בטיול) למרות שעד שהתארגנו הגשם כבר פסק ונותרו רק השמיים הכחולים, ועשינו דרכנו אל הכנסייה, ממנה התלהבנו עד מאד. הילדים נהננו במיוחד מהאקוסטיקה המיוחדת של המבנה ומבחור שהדגים להם את האקוסטיקה כהחל במזמורים. למרות הסקפטיות יש להודות – העלייה אל הכפר הנידח מוצדקת לחלוטין, אין מדובר סתם בעוד כנסייה, וזאת אני אומר בלי להיות מבין גדול בארכיטקטורה.
לאחר סיום עשינו דרכנו חזרה והתלבטנו אם להמשיך להסתעפות שלישית של העמק לכיוון הכפר Bocso/Gurin. כהשגענו לנקודת ההסתעפות וראינו ב GPS את הכביש המפותל עד הכפר החלטנו לוותר (עייפנו מהכביש המפותל שאך סיימנו) ובמקום עצרנו מעט בכפר Cevio בו ההסתעפות מתחילה.
משם החלטנו לסיים את היום ועשינו דרכנו בחזרה למלון כאשר הערב הכנו לעצמנו את ארוחת הערב. בדרך חזרה למלון תהינו לגבי השאלה בה התחלתי את הפוסט – השוואה לעומת עמק ורזסקה… ואולי התשובה הנכונה היחידה היא – שניהם.
יום תשיעי לטיול – 11.8 – עמק צ'נטווואלי וחזרה לאסקונה
התכנון היומי: יום (כמעט) מלא בעמק צ'נטווואלי כולל נסיעה ברכבת ועצירה בשתי תחנות: הכפר ראסה והעיירה האיטלקית סנטה מריה מאג'ורה
מזג האוויר: הקיץ כאן כדי להישאר.
שורה תחתונה: מכל הטיול זהו היום היחיד שבדיעבד יש לי ספקות. הבעיה אינה בנסיעה ברכבת או בנופים אלא בעיקר בלוחות הזמנים של הרכבת שמקשים מאד על טיול באמצעותה, וגם בעלות האלטרנטיבית של היום – למרות שמראש היה בתיכנון בדיעבד הביא לויתור על עוד טעימה מהאלפים, לכיוון הכפר סוגליו, שאולי היתה עדיפה… מספר תקלות קטנות גם הן העיבו מעט על היום… אבל חשוב לציין – נהננו מהנסיעה ברכבת, מהכפר ראסה ואפילו מסנטה מריה מג'ורה, אשר ממנה היינו נהנים יותר אם היינו בשעות בהן החנויות פתוחות (עד 12:30 ומ 15:30).
אז התחלנו את היום בהתייצבות מוקדמת בתחנת הרכבת של לוקארנו, תופסים את הרכבת של 09:00 ולקרת ירידה בעיירה וורדסיו כדי לתפוס רכבל אל הכפר בקצה ההר בשם ראסה (Rasa) אליו אין גישה למכוניות. הרכבת קרטעה לא מעט, והנהג אפילו עצר אותה מספר פעמים ללא מושג אמיתי מה הבעייה (טוב שאנחנו בחופש, אחרים היו לחוצים מעט יותר).
הגענו לוורדיסיו ומיד עלינו על הרכבל, אבל בטעות שכחנו את תיק האוכל בתחנה התחתונה של הרכבל, אז הפיקניק היומי יחכה (עד אשר המפעיל ביקש מאחרים עלות את התיק ואז קיבלנו את האוכל, איזה מזל שבשוויץ עדיין אין את נוהל חפץ חשוד…)
הכפר ראסה מהנה מאד, סתם להתבונן בנופים מטה, להסתובב בסמטאות, ביניהן גם גילינו גלריה וסדנה של אומן מקומי. לאחר כשעתיים בכפר עשינו דרכנו מטה בחזרה לתחנת הרכבת.
הרכבת בוששה לבוא (איפה הדיוק השוויצרי שצריך אותו) וכשהגיעה היתה עמוסה מהרגיל, ללא מקום ישיבה. מזל שבתחנה הבאה קבוצה (ישראלית) גדולה ירדה ואנחנו התיישבנו לנו בנוחות עד לתחנה הבאה – סנטה מריה מאג'ורה.
גם בכפר האיטלקי הנינוח היתה לנו תקלה קטנה כשחיפשנו מסעדות לא באזור הנכון ולכן עצרנו במקום די מוזר, לפחות בילדים נהנו מגלידות. באזור הזה הכפר עצמו נראה מוזר ומיותר, אבל משיצאנו מהמסעדה והגענו לפיאצה הראשית של הכפר הכל נראה יפה הרבה יותר, ורק חבל שהחנויות היו סגורות כאמור עד 15:30. מה שכן – מוזיאון מנקי הארובות העביר חצי שעה מוצחת כאשר הילדים נהנים מהפיצ'ר של האוזניות שמשמיעות מוזיקה לפי המיקום.
לאחר המתנה קצרה תפסנו את הרכבת, והפעם זו היתה פנורמית גדולה, חזרה אל לוקרנו, נסיעה ללא תקלות ועם נופים יותר ממפצים. הילדים גם נהננו מהשלווה של הרכבת וממשחקי חברה עשינו
מעט מנופי הרכבת:
בלוקרנו עוד הספקנו לעבור דרך דוכני השוק בטרם נסגרו (יום חמישי) ומשם עשינו דרכנו חזרה לאסקונה, למסעדה המומלצת Grotto Baldoria
מצטרפים להמלצה על המסעדה, המוזרה משהו, אך מספקת חוויה ייחודית, אוכל מקומי טעים מאד (כאשר הפסטה ככבה אצל הילדים) והרבה המון שמח. רק קחו את הזמן בנינוחות, זה אינו מקום לממהרים. לאחר המנה העיקרית (ולפני הקינוח) עזבנו כי הילדים אבדו מעט סבלנות והשלמנו ערב מוצלח שני בטיילת של אסקונה, עם עוד מופע רחוב, גן משחקים וכמובן קינוח בגלידה מהטעימות בטיול (זו של מנג'יו כנראה מנצחת)
מחר עוזבים את טיצינו לכיוון אגם קומו
על טיולים ומה שביניהם 