יום תשיעי לטיול – מסיימים את שאמוני בשיא

יום מלא שישי ואחרון בשאמוני, יום שישי ואחרון גם למולטי פאס שלנו. התוכנית להיום – גרנד מונטטס – Grands Montets  – אבל העיקר מבחינתנו אינו התחנה העליונה, הנוף והשלג בה, זהו רק הבונוס. עיקר העניין הוא מסלול ההליכה: Viewpoint of the Glacier d’Argentière אליו מגיעים מהתחנה האמצעית של הרכבל La Croix-de-Lognan

התחזיות מאתמול סימנו יום שמשי היום, אבל קמים בבוקר והעננים מכסים את השמיים. נכנסים לאתרי התחזית והם עידכנו את זמן ההתבהרות לשעות הצהריים. הפעם סומכים על התחזיות (לא שיש ברירה) ומחליטים להפוך את הסדר היומי, ולהתחיל בהשלמות בפארק השעשועים בשאמוני – שם כאמור עדיין יש לנו כרטיס לנסיעה אחת ברכבת האלפינית + זיטונים לשאר המתקנים.

מגיעים לפארק ממש בפתיחתו באזור השעה 10:00 – אנחנו כמעט לבדנו – והפעם אין כלל תור ברכבת – איזה כיף… עולים לנסיעה שלישית (סך הכל) בה כשיורדים רואים שהתור כבר נוצר (ולקראת 11:00 יגיע למצבו הרגיל), ממשיכים לשאר המתקנים שכאמור אינם מסעירים אבל בהחלט משעשעים את הילדים שלנו (בני 6-11).

• 

• 

עם סיום הזיטונים עושים דרכנו בחזרה לרכב לנסיעה אל ה-Grands Montets  והשמיים אכן אט-אט (אבל ממש אט) מתבהרים, ובכל מקרה גשם אין ולא צפוי כלל. הפעם יש לנו לא מעט ציוד לסחוב – צידה לפיקניק צהריים, ציוד הליכה וציוד חורף למשחק בשלג. מתארגנים ועולים לתחנה הראשונה – וכבר בולט ההבדל הדרמטי לעומת אגיווי דה מידי – הכל רגוע ונינוח.

עולים לתחנה הראשונה לבינות העננים – וממש כל דקה הנוף משתנה – לפתע פסגה אחת מתגלית והאחרת נסתרת – כך אוכלים צהריים קליל ומתארגנים להליכה.

קצת הסבר – המסלול מיועד לתצפית על קרחון ארג'נטייר – יש שתי נקודות תצפית, אנחנו נסתפק בראשונה ביניהן, כאשר הדרך הרשמית אליה מהאתרים היא על מסלול עפר. כשעומדים להתחיל את המסלול מגלים אפשרות נוספת – מסלול הליכה נידח יותר, מעט קשה יותר – בין העצים והסלעים (כך שמרגיש מסלול אמיתי) המוביל ישירות אל Lognan refuge (בעוד המסלול הרשמי עובר טיפה מעליו ואז יש סטייה לכיוונו) – כך הולכים קרוב לשעה עם תצפיות אל ההרים והעמקים (וכלל לא לקרחון שנשאר כהפתעה לכולם). מדי פעם עוברים דרך/מעל נחלון קטן, מדי פעם התצפיות מתבהרות לחלוטין ולפעמים הענן מוסיף קסם לנוף – פשוט הליכה מושלמת.

מגיעים ל- refuge – ומחליטים לעצור למרק, גבינות ועוגה (כתזכורת למסעותינו בדולומיטים) – השירות איטי (מה שקצת בעייתי כי התחלנו את ההליכה בשעות הצהריים) – רק מלצר אחד למסעדה הומה אדם, אבל כשמגיע האוכל הוא מצדיק את ההמתנה, והנוף…

• 

• 

מסיימים וחוזרים למסלול – אל התצפית לקרחון אשר כבר מהמסעדה נצפה במלוא תפארתו, אבל כשמתקרבים אליו זה ממש מרגיש – הושט יד וגע בם… ועוד דבר שמוסיף לכישוף – קולות הרעמים המתגלגלים – לא זה לא מבשר על גשם שיגיע, בעיקר על התרסקות של עוד גוש מהקרחון – הגושים שיצרו את הרעמים כנראה היו קטנים כי לא ראינו אותם אבל לשמוע בהחלט שמענו

שורה תחתונה: מסלול מומלץ ביותר גם ובעיקר למשפחות עם ילדים.

חוזרים לתחנת הרכבל והפעם במסלול העפר – כעת כולו בירידה מתונה, כך שהירידה די מהירה. הנופים עדיין מקסימים, רק שעכשיו התצפית לעמק גם נקייה מעננים כך שהיא נראית שונה.

מגיעים חזרה לתחנת הרכבל כשפנינו מעלה. לתחנה העליונה בגרנד מונטנטס, שוב באווירה נינוחה.

מגיעים לתחנה העליונה לנופים יפים מאד אם כי בהחלט פחותים לעומת אלו של אגיווי דה מידי, ועדיין יפים מאד

מצד שני יש צופר נוסף לכולנו – גישה למשטח השלג – אגב גם כאן יש לא מעט מדרגות – כ-250 כאלו מתחנת הרכבל למשטח השלג. לגבי המשטח עצמו – אין כאן שעשועים כמו אלו שבקרחונים באוסטריה – אלא בעיקר משחק במקום – אז בונים איש שלג הכרחי, קצת זורקים (הילדים על ההורים) כדורי שלג…

• 

• 

ואז עושים דרכנו חזרה מטה, שוב לתחנה האמצעית. התחנה הזו כה יפה, וכעת חסרת עננים כמעט לחלוטין, שמחליטים להישאר בה לנוח עוד כחצי שעה כמעט, ואז ברכבל הרשמי האחרון להיום יורדים מטה לחניון (יש מצב שהורידו עוד הרכבל לאלו שנשארו למעלה אבל עדיף לא לקחת סיכון).

שורה תחתונה: למרות שהנופים למעלה אינם הוואוו של אגווי דה מידי, בסיכום כולל של הרכבל, כולל מסלול ההליכה בתחנה האמצעית – החוויה הכוללת כאן עדיפה, ואם אצא בהמלצה אמיצה – אם יש לכם זמן רק לרכבל אחד, רק ליום אחד באזור שאמוני – עסקת החבילה של הגרנד מונטטס היא בעיני המומלצת ביותר: תחנה אמצעית בנוף מקסים, מסלול הליכה מהיפים שיש, נוף לבן בתחנה העליונה ושלג לשחק איתו

חוזרים לדירה שלנו ולאחר התארגנות קלה לסיבוב (כמעט) אחרון בשאמוני היפה – שוב לארוחה, למופעי רחוב ולאווירה התוססת – סיום מוצלח ליום מושלם שבשיאו מבט מדהים לקרחון

• 

• 

ומחר – מחר עוזבים את שאמוני (לא לפני סיבוב בשוק המקומי) לכיוון אנסי

יום עשירי לטיול – נפרדים משאמוני דרך האלפים הגדולים

קמים בבוקר ליום יפהפה, כחול-כחול, ולאחר סידור הדירה וצק אאוט מול החברה המשכירה יוצאים לסיבוב אחרון בעיירה (הרשו לנו להשאיר את הרכב בחניון אז מצוין). היום יום שוק בשאמוני ועושים דרכנו לשם – אז בהחלט לא מתחרה עם השוק של אנסי ועדיין שווה בהחלט – קונים קצת פינוקים ויוצאים לסיבוב אחרון בעיירה – בינות חנויות ממתקים וצעצועים (לקטן נפלו 2 שיניים ראשונות בשבוע האחרון אז זוכה למתנה מקסימה – ערכת לגו של החיים בשלג)

• 

• 

מסיימים ונפרדים בעצב רב – אישית הזכיר לי את תחושת הפרידה מילוסטון בטיול שנה שעברה – הידיעה שמצד אחד עוד מחכה לנו חלק נכבד מהטיול ועדיין – הפרידה ממקום קסום ומיוחד במינו – הטבע בשיאו.

אז מה עושים עכשיו? השעה עדיין יחסית מוקדמת, את הדירה באנסי נקבל בשעות הערב (הקדמתי ל- 17:30), ב-Megève והאזור כבר היינו, ובדרך המתוכננת (והשגרתית) – דרך עמק מניגוד – לא מצאתי מספיק בשר למלא את היום. מצד שני על הספסל בשאמוני נשאר אזור בופורטיין (הנקרא בפורומים גם דרך האלפים הגדולים) – אותו יש שעושים משאמוני ויש מאנסי… ומכאן נופל האסימון – אפשר לעשות אותו ביום המעבר ביניהם – שעה וקצת יותר מהנסיעה המתוכננת דרך עמק מניגוד אבל פחות זמן מלעשות את היום הזה באחד מימי שאמוני (וחשוב מכך – לא מבזבז יום שאפשר להקדיש לטבע בשאמוני). אז זהו – נפלה החלטה, ונוסעים ליעד הראשון – העיירה בופור. בערך באמצע הדרך משתלבים בכביש Route des Grandes Alpes אשר במקטע אחר שלו נסענו ביום השני, וגם כאן מצדיק את שמו ומעורר חשק לנסוע לכל אורכו. כשמגיעים לעיירה בופור החמודה מתחילים בסיור קצר באזור המתוייר שלה ואז לאזור המגורים בין המשעולים. את הסיור בעיירה מסיימים, כמובן, במפעל הגבינות – שם עולים לקומה השנייה לסיבוב עצמאי (סיבוב נחמד מאד, מוותרים מראש על טיול מודרך) ואז לסיבוב בחנות עצמה שם קנינו גבינות להמשך הטיול וגם לישראל

משם ממשיכים ליעד הבא – סכר ואגם רוזלנד – בהחלט מראה מלבב – מגיעים עם הרכב עד החנייה לקראת הסכר

ואז הולכים לאורכו – בהמשך עולים לנקודה מעט גבוהה יותר לתצפית מקסימה על האגם

היעד הבא הוא מעבר ההרים – דרך פתלתלה, מרובת תצפיות אל האגם מזוית גבוהה יותר

ואז מעלה אל מעבר ההרים המרגיש מעט כמו תפאורה לסרט – עם הרי הטרשים הירוקים ואזור המלא בפרות.

הילדים זוכים לכמה קניות קטנות, אנחנו נהנים מהנוף ואז מתחילים את דרכנו אל אנסי – ראשיתה של הדרך עדיין מזכה במראות אלפינים נהדרים

והמשכה מגיע לאגם אנסי הקסום כל הדרך אל העיירה אנסי הקסומה אף יותר, עליה אכתוב כבר בפוסט הבא

שורה תחתונה: נחמד מאד, אבל לא בטוח שמצדיק את הסיבוב הזה באחד מימי שאמוני, אלא אם אזור שאמוני גשום ומחפשים מפלט – ואז ממליץ בחום לתכנן גם מסלול הליכה באזור, מצד שני – ביום המעבר, מכיוון שגם ככה עוזבים את שאמוני, והמחיר הוא תוספת של כשעה נסיעה – כבר בהחלט מצדיק. ועוד הערה אפשר להגיע לאזור גם דרך מעבר לעמק אאוסטה ואז מכיוון Bourg-Saint-Maurice (ואז העיירה בופור תהיה התחנה האחרונה) אבל מבדיקה באתרי התנועה מנהרת מונט בלאן היתה עמוסה בטירוף אז ויתרנו…

הפוסט הבא: אנסי במלוא הדרה