יום שביעי לטיול – פארק פוריליון – מגיעים אל קצה האדמה / Lands End

בסופם של 4 ימי נסיעה וכשעתיים הליכה נגיע היום אל קצה האדמה/Lands End – שזו גם הנקודה הגאוגרפית בה רכס הרי האפאלציים מתחיל/מסתיים ונמשך כל הדרך עד ג'ורג'יה שבדרום ארצות הברית. ועם הרכס בא גם מסלול ההליכה the international appalachian trail שהוא למעשה הרחבה של המסלול האמריקאי ומוביל מפארק פוריליון ועד מדינת מיין,

את 4 הקילומטרים האחרונים של המסלול נלך היום, כאמור – עד נקודת קצת האדמה

הערה בעניין: גאולוגים טוענים שהרכס בפועל ממשיך גם לאירופה ואפריקה, רק מתחת לגובה הים… אנחנו נזרום עם השקפת ילידי קנדה שראו בלשון הים עליה נלך היום כקצה האדמה וזהו כנראה מקור השם גאספה בשפת שבט המיקמק… אבל נחזור לטיול עצמו

קמים בבוקר, ולאחר ארוחת בוקר זריזה עושים את דרכנו לנקודת העצירה הראשונה של היום -נקודת התצפית ב Cap-Bon-Ami לכיוון לשון הים שעליה נלך בהמשך היום.

מיקום המלון שלנו מעולה לביקור בפארק (בתמורה על ויתור על ביקור בעיירה גאספה עצמה) כך שכמה דקות נסיעה ואנחנו כבר בחניון של ה- Cap. נקודת התצפית מהממת ומומלצת מאד, מה שלא ידענו מראש זה שיש גם גישה לחוף ים – אז כמובן יורדים במדרגות לחוף הסלעי, משכשכים מעט במים, מתבוננים בהנאה רבה בצוקים הממש צמודים אלינו, וכך נקודת עצירה שתוכננה לכמה דקות הופכת לשעה ויותר.

שתי הערות לפני שממשיכים:

1. בניגוד לפארקים הקודמים שביקרנו בהם, כאן מדובר בפארק לאומי של קנדה (aka פארק פדרלי) – ובהחלט מרגישים חגיגיות יתר. מצד שני – וכפי שניזכר עוד כשבוע באכדיה – אין מקום שחוגג את הפארק בלאומי כקונספט כמו ארצות הברית, אבל בהחלט פארק פוריליון הוא הכי קרוב לכך
2. מזג אוויר – הופך ל non-issue יום אחר יום של שמיים כחולים, שמש נעימה ומחממת (אבל ממש לא שורפת), 18-20 מעלות בבוקר שמגיעים לאזור 22-24 בשיא 'החום' – פשוט מושלם – כך היו לנו כל ימי קוויבק, כאשר רק בניו ברנסוויק מזג האוויר ישתנה מעט (לכיוון הטפטופים), רק מזל ששם זה פחות בעניין מזג האוויר

אז כאמור, אחרי קצת יותר משעה של עצירה חוזרים לאוטו ונוסעים למעשה לצידו השני של הפארק, אל לשון הים אותה ראינו מנקודת התצפית, לכיוון מסלול ההליכה אל 'קצה האדמה' – הליכה לקייפ גאספה –

מומלץ ללכת ככל האפשר במסלול האדום שהוא להליכה בלבד ולא בשחור שהוא גם לאופניים, בעיקר כי האדום קרוב יותר לאוקיינוס, אבל בכל מקרה – מסלול מהנה מאד, טבול בהרבה ירוק וכחול ופריחה (אביבית) בשלל צבעים

כשמדי פעם מתצפתים על חיות ים (כלבי ים, אווז שחור ועוד) – מסלול מומלץ מאד. כשמגיעים לקצה הקייפ עוצרים לעוד צילומים, גם של השלטים נמתארים את מסלול ורכס האפלאציים, נחים לפיקניק, משקיפים על המגדלור (שחבל שהוא סגור לביקורים) ועם הילד הקטן יורדים במדרגות אל נקודת הקצה עצמה (הנוף שם כנראה פחות יפה מנקודת סיום המסלול, אבל עדיין כיף להגיע ממש לקצה).

ואז עושים דרכנו חזרה – והמסלול יפה, ונוח ונעים שעובר בקלות יחסית (סך המסלול כמעט 8 ק"מ, אבל בגלל שרובו ככולו מישורי, ממש אינו קשה).

הנקודה הבאה – עצירה בעוד חוף, לתצפית על כלבי ים (ראינו אחד לכמה שניות) ב Cap Rouge – פחות מרשים מהחוף של הבוקר אבל בהחלט מהנה בפני עצמו – שם היינו כחצי שעה בדרך לנקודת עצירה אחרונה שהיא למעשה מעט מחוץ לפארק – אל בריכת הבונים – לשם מומלץ בכל מקרה להגיע בשעות אחר הצהריים. ואכן מגיעים באזור השעה 17:00 ואחרי הליכה של כק"מ וחצי בעקבות החצים מגיעים לבריכה/שלולית שהיא למעשה תוצר של הסכרים של הבונים, ואף מתצפתים בבונה במהלך עבודתו, ואז בבונה נוסף – חרוצים מאד החברה גם אם העבודה שלהם קצת לא ברורה – סכר על סכר שנבנים בלי הפסקה – אבל בהחלט תחושת הרפתקאה בטבע – אז מומלץ מאד

שעה וחצי ויותר עוברות וכבר חייבים לצאת לדרך כי יש לנו עוד יותר משעת נסיעה אל מקום הלינה שלנו – בעיירה פרסה Perce – הדרך גם היא מאד יפה, במיוחד הרגע בו פרסה – העיירה והסלע- נשקפים לראשונה וכשמגיעים לפרסה מרגישים בשינוי אווירה ברור – לאחר כארבע לילות בעיירות קטנות, לא תיירותיות במהותן, Perce היא תיירותית באופן מובהק – בתי מלון לרוב, חנויות מזכרות ומסעדות לתיירים – מבחינתנו זה דווקא שינוי לטובה (וגם חשוב לציין – שהיא ממש לא הגיעה לרמות מסחור של North Conway), ועוד שינוי מצויין זה שלאחר ארבע לינות בודדות, סוף סוף יש מלון עם לינה כפולה.

מסתובבים רגלית בעיירה בין חנויות ואז לאכול וחוזרים למלון ללינה – מחר יום מיוחד במינו – שיא הביקור בקוויבק. המלון – Riotel Percé — צמוד ממש לחוף – מתצפת לסלע רושה פרסה שיהיה במוקד היומיים הקרובים ואל האי איל בונאבאנטור המדהים בו נבקר מחר… כך שהתמורה למחיר היא פשוט מעולה (למרות שחשוב לציין שרמת התחזוקה של המלון פחות טובה משאר המקומות שהיינו, אולי דווקא כי מדובר במלון רשת, ואגב – דובר רק צרפתית כמעט באופן מוחלט)

יום שמיני לטיול – Bonaventure-and-Rock-Percé National Park – יום מושלם בסרט של נאשיונל גאוגרפיק

התיכנון להיום די פשוט – לוקחים שייט שעובר קרוב לסלע רושה פרסה ואז יורדים באי Bonaventure למסלול הליכה מעגלי אל הקולוניות של  NORTHERN GANNET… חווית הצפייה בקולוניות, ובכלל כל היום הזה הוא סדרה של רגעי וואוו – מהצפייה בסלע ממבט קרוב, אל השייט סובב לאי שבו נצפו כלבי ים בעשרות ומאות, וציפורים באלפים, אל מסלולי ההליכה באי שמלבד הצפייה בקולוניות כללו גם בתים עתיקים ופריחה מדהימה שהזכירה ברמתה את הפריחה המדהימה שראינו לפני שנתיים בהר רנייאר, כמו גם הפעלה מעולה של הפארק עצמו. יום מושלם, חויית טבע מדרגה ראשונה באתר שנדמה לי שעדיין לא התגלה על ידי המוני התיירים – כלומר נכון שהסירות אל האי מלאות, אבל סדר גדול האנשים המבקרים לעומת האיכות הנדירה (וגודלו) של האתר היא עדיין חריגה ומאפשרת הנאה בלתי אמצעית מהטבע

אז קמים בבוקר, וכבר בארוחת בוקר נהנים משולחן פיקניק מחוץ לחדר שמקיף אל החוף,

ובכלל לנוף מקסים שמקשה עלינו לקום.

משם הולכים פחות מקילומטר אל המעגן ממנו ניקח את השייט.

לאחר המתנה של כשערים דקות (כי פספסנו שייט קודם) יוצאים לשייט מיוחד במינו בו ראשית שטים סביב הסלע הענק (אליו נלך רגלית מחר)

ומשם מסביב לאי Bonaventure – כבר השייט סביב האי מצדיק את ההגעה למקום – לראות את הצוקים בהם אלפי ציפורים מצאו כוכים לנוח בהם, כלבי ים בהמונים בכל מפרצון קטן, וכל הירוק מסביב.

השייט אורך כמעט שעה בים רגוע מאד ובסירה כלל לא צפופה עם המון הזדמנויות לצילום (עלות השייט היא כ-38 דולר קנדי למבוגר וכחצי מכך לילד)

מגיעים לאי עצמו וראשית משלמים לכניסה לשמורת הטבע (כ-8 דולר קנדי לבמבוגר, חינם לילדים) ומתכננים מסלול הליכה. מה עשינו: בהמלצת הריינג'רים הלוך לכיוון הקולוניות במסלול Les Colonies הקצר יחסית (2.8 ק"מ) וחזור במסלול שנחשב היפה ביותר (והארוך ביותר) בשם Le Chemin du Roy – מומלץ ביותר, ולמרות אורכו, קל יותר מהאחרים (הכי מישורי). היתרון של מסלול זה בשפע נופים לים בפריחה משגעת, בעוד מסלול ההלוך היה בעיקר ביער – כך שהשילוב ביניהם אידיאלי.

את המסלול הפכנו למעניין עוד יותר בזכות פעילות מעולה מצד הפארק של חפש את המטמון, בסופה הילדים זכו למצוא את האוצר ולקבל מטבע 'עתיק' ומיוחד שמשמש גם כמזכרת. והקולוניות עצמן? פשוט מדהים – אלפי ציפורים יפיפיות בשלל טקסי חיזור ומריבות, צפייה ממכרת!!!

אפשר להבין שהביקור באי תפס את רובו של היום כאשר לקחנו את השייט אולי האחרון לעיר (ולכן ממליץ לעלות על השייט של 11:00 בבוקר לכל המאוחר).

משחזרנו לעיירה עצרנו בפארק שעשועים מעולה לילדים שממש קרוב למעגן – הטוב ביותר שראינו בכל הטיול, והקטן פשוט נהנה שם.

קינחנו את היום במסעדה מקומית ובקניית מזכרות – כמה בחנות להמונים ואחת מיוחדת בגלריה מקומית וחזרנו למלון בסופו של יום מדהים כשההחלטה הברורה – לשנות תוכניות למחר ולהשקיע את הבוקר בהליכה בזמן שפל את הסלע עצמו – בעיני אם הגעתם לפרסה פשוט חבל לוותר – אבל הפרטים על כך מחר

(בוקר) יום תשיעי לטיול – צועדים לסלע רושה פארסה

בתיכנון המקורי היינו אמורים לעזוב את פרסה על הבוקר לכיוון ניו ברונסוויק, אבל אחרי המבט הקרוב אתמול מהסירה אל הסלע וההבנה שבשפל הבוקר אפשר יהיה לצעוד עליו, לא מוותרים. לכן אנחנו דוחים את היציאה מהעיירה לשעות הצהריים ועושים דרכנו חזרה למעגן הסירות, רק שהפעם, במקום שייט לאי Bonaventure ממשיכים רגלית על החוף לכיוון הסלע הגדול – כאשר בזכות השפל הולכים על הסלעים, כמעט בלי להרטב כלל (ועדיין עדיף לעשות את ההליכה עם נעלים/סנדלים למסלולי מים). התצפית אל הסלע ככל שמתקרבים מרשימה יותר ויותר, ולבאופן מפתיע משהו -התצפית אל החוף/יבשה מהסלע יפה לא פחות.

גם הסלע עצמו שמרחוק נראה מונוליטי, מקרוב יוצר תחושה חדשה של עוצמה

ועוד לא דיברנו על התצפית אל האוקיינוס…

אין ספק – מדובר בסיום מושלם של שבוע טבע מדהים בקוויבק, שבוע בו עינינו נשטפו עם 50 ויותר גוונים של כחול.

כאשר חוזרים מהסלע אל אזור המעגן, הקטן דורש (בצדק) ומקבל (בצדק) זמן איכות בגינת המשחקים המדהימה, כך שהיציאה מפרסה מתעכבת לשעות הצהריים, באיחור של 3 שעות שעות ויותר מהתיכנון המקורי, אבל איחור מוצדק מאין כמותו

והמסקנה המתבקשת – העיירה פרסה דורשת יום וחצי (לפחות) – יום מלא לשייט וחצי יום להליכה אל הסלע עצמו, ואם יש ילדים קטנים אפשר בשקט למלא גם יום שני מלא (ואז ללון בעיירה 3 לילות) . ולסיכום ימי קוויבק: אם היה לנו יום נוסף הרי המקום להשקיע אותו היה כנראה

הפוסט הבא: ימי ניו ברונסוויק