יום עשירי לטיול – 12.8 – הר תמרו (Tamaro) ומעבר לאגם קומו
התכנון היומי: סהו היום האחרון שלנו בחבל טיצינו בדרכנו חזרה לאיטליה, הפעם לאגם קומו – פרטים על מקום הלינה ובכלל על אגם קומו בהמשך הפוסט, ובינתיים יש עוד יום – ובתיכנון יום כיף לילדים לאחר כמה ימי טבע. היעד שנבחר – הר תמרו הכולל רכבל, פעילויות על ההר למעלה ומתחם בריכות Splash e Spa. הערה: במקור תוכנן יום באזור אגם לוגאנו – כולל פעילויות שכבר עשינו 'ביום הגשום', אבל החלטנו להקדיש יום שלם לפעילויות כיף
מזג האוויר: קיץ, בשגרה. אתרי מזג האוויר איימו שלמעלה בהר עלול להיות קר אז לקחנו איתנו גם בגדים חמים, נותרו בתיק כל היום.
לאחר יציאה מאוחרת יחסית מהמלון, בכל זאת נפרדים לאחר שבוע, יצאנו לדרכנו באזור 10:30 (אישית לא ברור לי למה רבים מתייחסים ליום מעבר כיום אבוד, בפועל מדובר בשעה, שעה וקצת אבודים…) הגענו למתחם ההר מעט לפני 11:30 ובחרנו לקנות כרטיס משולב הכולל את הרכבל, נסיעות נונ סטופ ברכבת האלפינית coaster bob (בנונ-סטופ הכוונה – כמה שרוצים, מתי שרוצים) וכניסה למתחם הבריכות הסמוך. ברגע שהקופאית אמרה שלא חייבים להשתמש בכרטיסים לבריכה באותו היום אלא באיזשהו יום בעשרת הימים הבאים, פתרה הרבה בעיות – גם לחץ הזמן 'להספיק' אם יהיה כיף למעלה וגם העובדה שההר דורש/מבקש יום חם של ראות טובה ולמתחם הבריכות המחוממות עדיף להגיע ביום קר יחסית… ולגבי המחיר (בכל זאת שוויץ) – לא זול, 55 פרנקים למבוגר, 38 לילד מעל גיל 8, 30 לילד בין 5-8 וחינם לקטן… אבל כשמתחשבים בעובדה שבפועל מדובר בכרטיס שממלא יום וחצי כייפים זה כבר פחות כבד…
אז מה עשינו – התחלנו כמובן ברכבת האלפינית – קצרה עוד יותר מזו של מוטרונה מתחילת הטיול – כ-800 מטרים בלבד אבל בירידת גובה משמעותית אז יש מהירות, ונוחה מאד לתפעול. כמובן – העובדה ש. אין תור בכלל ב. יכולים לגלוש כמה שרוצים ג. הרכבת מעלה למעלה ואז יורדת כך שאין צורך ברכבל נוסף הפכה את הסיפור לקל וכיפי במיוחד. מבחינת הילדים זאת היתה הרכבת הטובה ביותר, כולל אלו מאוסטריה…
לאחר מספר די גדול של גלישות הלכנו לשאר הפינות של ההר – גן משחקים מוצלח מאד לקטנים
עוד כנסייה מיוחדת מאד של הארכיטקט מריו בוטה המשלבת את הנוף בצורה מוצלחת מאד
אגמוניציק קטן, המון פרות מסביב
מסלול אל פסלים מיוחדים, ובת הזוג אף עשתה אומגה ארוכה וכיפית במיוחד.
לגבי מסלולי החבלים/הרפתקאות – יש לנו בהמשך הטיול פארק חבלים מומלץ אז ויתרנו. לקראת שעה שלוש שאלנו את הילדים אם רוצים עוד סיבוב ברכבת האלפינית או ללכת לבריכה, העדיפו את הרכבת אז שמרנו את הבריכה ליום גשום שמאיים להגיע בהמשך (כאן נהננו מהיתרון שגם מקום הלינה באגם קומו די קרוב להר הנמצא באמצע הדרך מאסקונה למנג'יו)
אז שוב עלינו לסבב ארוך (כלומר הרבה נסיעות) ברכבת האלפינית לשמחת הילדים, הפעם בהרכבים שונים (בניגוד לאלו האוסטרים והאיטלקים כאן ילדה מעל גיל 8 נחשבת מבוגרת ויכולה להיות עם ילדים קטנים ממנה) וגם הקטן בחבורה שבבוקר נדמה שמיצה את העניין, מרגע שקיבל את המושכות (כלומר של במוטות ובכך גם במהירות הירידה) לפתע התלהב מכמה שיותר מהר…
ואם שכחנו – אז הנופים… בהחלט מזכירים את אלו של זלצבורגלנד…
רק כשאיימנו על הילדים שאוטוטו הרכבל יפסיק לעבוד ונצטרך לרדת ברגל (מה שהיה נכון, היינו כמעט האחרונים באתר) הם הסכימו לעזוב את המקום ועשינו דרכנו חזרה לאיטליה, הפעם לאגם קומו. בדרך עברנו שוב דרך לוגאנו והפעם גם דרך גנדריה היפה וכעבור כחצי שעה הגענו לבית החדש שלנו, בעיירה מנג'יו (Menaggio), לארבעה הימים הקרובים, לבית הארחה בשם BALCONE FIORITO.
מדובר כנראה במקום המנצח – קיבלנו סוויטה מדוגמת עם 2 חדרי שינה + סלון + מרפסת עם נוף מדהים לאגם. גינה גדולה משותפת וארוחת בוקר נפלאה. ויתרון חשוב נוסף – חנייה נוחה מאד. הבעלים הם אם ובנה שהיגרו מסקוטלנד אז גם האנגלית טובה מאד (אגב – באופן מפתיע משהו דווקא בשוויץ נתקלנו בבעיות בידיעת האנגלית, בעוד שבאיטליה, שהיא כנראה תיירותית יותר, לא נתקלנו בכך כמעט כלל). האירוח היה כמובן נפלא כשהבן ייעץ לנו לאן ואיפה לבקר בכל יום, וצופר מיוחד לילדים היו הכלב + 3 החתולים שגרים גם הם במתחם. והכל במחיר של 125 יורו ללילה (ונעזוב שוב השוואות למחירי צימרים/סוויטות בארץ…)
איך שהגענו הבעלים הזמינה לנו מקום למסעדה נפלאה על האגם, מרחק עשר דקות, ואפילו דאגה להנחה קטנה. אז לאחר התארגנויות ומקלחות עשינו דרכנו למסעדה הממוקמת בעיירה הצמודה בשם Griante – וזאת לא הפעם האחרונה שנאכל בעיירה קטנה והחביבה עד מאד הזאת… איזה כיף לחזור לאוכל האיטלקי, לפיצות, ליין, למנות העיקריות, לאווירה (וכמובן למחיר) … נהננו גם משקיעה על אגם קומו מקיפים אל בלאגיו בה נבקר עוד יומיים.
אני יודע שאגם קומו לא נמצא ברדאר טיולי המשפחות (ישראליות כמובן, משפחות איטלקיות ראינו לשפע), אבל איזה כיף – אולי אינו משופע באטרקציות גדולות כמו האגמים השכנים אך בהחלט משופע בחיים הטובים… הנינוחות, האוכל, האגם, העיירות, הכל משדר חופש, שלווה, פסטורליות ואמונה אמיתית בחיים הטובים… החיים הטובים אבל ממש לא היקרים… בכך הגיעה לשיא האבחנה שלי בעקבות הטיולים בשנה האחרונה – אוסטריה וגרמניה שהציגו את הטבע הנפלא, צרפת שמציגה קודם כל את החיים הטובים, האוכל, התרבות, העיירות, ההיסטוריה, וצפון איטליה שפשוט משלבת את הטוב שבעולמות – החיים הטובים בנוף יפהפה (כאשר חבל טיצינו, איטלקי באופיו ועדיין עם השפעה גרמנית – מעט פחות חיים טובים, אבל במפצה בהחלט בנופים וטבע)
חלף עבר לו יום נוסף, מתקרבים אל הסוף…
יום אחד עשר לטיול – 13.8 – צפון אגם קומו, פסטיבל אמצע הקיץ במנגיו
התכנון היומי: יום סובב החלק הצפוני של אגם קומו, תוך שילוב רחיצה באגם. הערה: במקור היתה אופציה לגיחה צפונה לכיוון סוגליו שבשוויץ, אבל ה GPS השונים הראו על עיכובים משמעותיים בדרך, אז העדפתי להעביר יום רגוע סביב האגם הכה יפה… ואכן היה מוצלח מאד
מזג אוויר: צפוי להיות חם (אבל ממש לא לח) מה שהתאים לרחצה באגם
כמו בכל בוקר, בארוחת הבוקר (המצויינת) שאל אותנו הבן של המארחת לגבי התוכניות שלנו, כשאמרתי לו שהכיוון צפונה ושאני מחפש מקום מוצלח לרחצה, הציע לי את העיירה סן סירו (כן, אותו שם כמו האצטדיון), כרבע שעה צפונה ממנגיו, עוד סימן לי כמה מקומות עצירה סביב האגם.
אז התחלנו כאמור בעיירה החמודה סן סירו השופעת חופי רחצה מעט נסתרים. חנייה נוחה מצאנו, וירדנו במעט מדרגות אל החוף, שהיה מיוחד ויפה גם כי מי נחל הבא מן ההרים זרמו אליו. הקטע המשעשע היה שמי הנחל היו קרים מאד, בעוד האגם חמים, ולכן נוצרו משחקי טמפרטורות גם במי האגם כאשר תנועה של מטרים ספורים הצידה חיממה מיד את המים.
לאחר מנוחה ארוכה במקום המשכנו בדרכנו (בימי אגם קומו, בשל ארוחת הבוקר המלאה, לא חיפשנו עוד עצירה לפיקניק של בוקר), אל היעד הבא – העיירה המעט אנונימית אך היפה מאד – Gravedona, שם חנינו בסמוך לאתר התיירותי העיקרי של העיירה Chiesa Santa Maria del Tiglio.
התחלתי ממש לאהוב את הכנסיות הקטנות האלו שלעתים יפות ומרשימות יותר מהקתדרלות הראשיות… ועוד עם הנוף לאגם. משם המשכנו אל הטיילת המקסימה של העיירה ועצרנו לארוחת צהריים איכותית וגלידה הכרחית… אם מישהו תהה – החשש המוקדם לרעלת אגמים ועיירות היה לשווא… להיפך – זו הפכה לשגרה הכרחית של היום – גלידה על טיילת המשקיפה לאגם, יכולנו בקלות להמשיך עם זה עד בלי די…
עוד כמה שעות נינוחות עברו להן והמשכנו בעיגול הצפוני סביב האגם, כעת עוברים לצידו המזרחי, כאשר נקודת העצירה הבאה שלנו היא העיירה Bellano וליתר דיוק – הערוץ Orrido אשר נמצא בלב העיירה – מפתיע ומרענן עד מאד. לא מצדיק נסיעה מיוחדת (ממש לא ברמה של ליכטנשטיינקלאם ודומיו), אבל אתם אם באזור בהחלט כן.
משם המשכנו ליעד האחרון לסיור – העיירה המיוחדת Varenna, שוב חונים בחניון הציבורי ויוצאים להליכה באזור התיירותי – שעת ערב, מזג אוויר מצויין, הילדים נהנו מהמחבואים השונים שסמטאות העיירה יוצרות, ולאחר כשעה חזרנו לרכב להפתעה קטנה מבחינתם – לעלות עם הרכב במעבורת.
חזרנו למלון, אבל היום רחוק מלהסתיים. כבר בארץ גיליתי שהיום יום מיוחד במנגיו – ובערב מצפה מופע זיקוקים. באזור שמונה וחצי בערב יצאנו ללב העיירה, וגילינו עד כמה העיירה שוקקת חיים הערב, נדמה שתושבי האזור כולו התכנסו כאן. הסדר בחניות היה מופתי – שוטרים כיוונו לחנות במקומות אסורים בתנאי שנצא עד חצות, ועשינו דרכנו לפיאצה של העיירה. בהמתנה לתחילת הזיקוקים החלטנו לקנות גלידה (שנייה להיום אבל מי סופר), ובחרנו לעמוד לקנות בגלידרייה עם התור הארוך ביותר, תוך הסתמכות על חוכמת ההמונים. גם בסטנדרטים של איטליה היה מאד מיוחד, הגלידה, הסורבה וגרניטת המנגו שפשוט הרגישה כאילו שותים מנגו טרי… איזה כיף.
כשראינו את השלטים על האירוע הבנו שאין מדובר רק בזיקוקים אלא במופע המשלב מוסיקה (קלאסית) וזיקוקים – היה כל כך מיוחד ויפה, ההתאמה בין המוזיקה לזיקוקים הוסיפה מימד חדש שלא קיים כלל בזיקוקי יום העצמאות, הזכירה את ההתאמה המדהימה במזרקות של הבלאג'יו שבלאס וגאס, וגם את מופעי הזיקוקים במגי'ק קינדום באורלנדו… הילדות הגדולות נהננו גם הן עד מאד, בעוד הקטן כבר נרדם בעגלה.
קטע וידאו קצר של כ-25 שניות מתוך מופע של כ-25 דקות, רק לשם תחושה
סיום מיוחד ואף מרגש לעוד יום אגמים נינוח ופסטורלי בעיקרו…
הערה: המופע מתקיים כל שנה, בדרך כלל במוצאי שבת של אמצע אוגוסט, ובאופן כללי במרבית השבתות בקיץ יש משהו מיוחד בעיירה, אז שווה לבדוק
על טיולים ומה שביניהם 