הקדמה
מסלולי טיול רבים מזרזים את החלק של ניו ברנסוויק -ומתייחסים לפרובינציה זו כמעבר בלבד – מקוויבק לנובה סקושיה או – במקרה שלנו – למיין, ובטיולים קצרים יחסית מוותרים עליה לחלוטין ומגאספה פנינסולה חותכים ישירות למונטריאול
גם בתיכנון המקורי שלנו הקצנו לפרובינציה רק יומיים – ובעצם יעד אמיתי אחד בלבד – HOPEWELL ROCKS, אבל אז התחלנו לקרוא, ולהתעמק ולהבין שאת מה שמחסירה ניו ברונסוויק בטבע (ולא שחסר) היא משלימה באטרקציות משפחתיות שיהוו הפוגה מצויינת בין הטבע של גאספה שבקוויבק לטבע שבאכדיה שבמיין, וכך עלינו לכמעט 4 ימים.
המשך יום תשיעי לטיול
ככתוב בפוסט הקודם, שינינו תוכניות ברגע האחרון ובמקום עזיבה מוקדמת, נשארו בפרסה עוד את כל הבוקר לטיול מדהים בשפל אל סלע רושה פרסה, ואז עוד קצת בגן המשחקים השווה בעיירה. כששעת צהריים הגיעה הבנו שאין ברירה, ובלב כבד יצאנו מהעיירה והתחלנו בנסיעה ארוכה של כארבע וחצי שעות שתוביל אותנו אל ניו ברונסוויק, לעיירה בדרך בשם Bathurst.
היו לנו מספר נקודות עצירה אופציונליות שויתרנו בשל השהייה בפרסה – ובעיקרו פארק המאובנים בשם PARC NATIONAL DE MIGUASHA (ובדיעבד חבל שכך) ובחרנו, בהתאם להחלטה להשקיע את ימי המעבר באטרקציות קטנות, לעצור לרחצה ב Bonaventure River – הנהר לא היה כה אטרקטיבי (ירידה משמעותית במפלס המים בקיץ) ובעיקר מזג האוויר השתנה, ולאחר ימי שמש רצופים התחילו היו מספר ימים קרירים, וכאשר גם הנהר עצמו קר אז פחות נעים (לקטן זה כמובן לא הפריע). עצירה של שעה ואז המשכנו
נקודת עצירה שנייה היתה בשולי הדרך, לנקודת תצפית מקסימה ולומה על האוקיינוס שניצלנו לחילוץ רגליים
ואז המשכנו את הנסיעה כולל מעבר גבול בפרובינציות שברגע העביר אותנו מצרפת לארצות הברית – האמת שגם בנו ברונסוויק יש דוברי צרפתית (פרובינציה דו לשונית), אבל זה מרגיש לגמרי אחרת מקוויבק – חזרה אל מלונות ומסעדות הרשת, העיירות שנפרסות לרוחב, הפרסומות בשולי הדרך… והיעד שלנו הוא מלון Best Western המצויין (שהזמנו ברגע האחרון) שקיבל אותנו בכבוד של בעלי כרטיס זהב (שאריות של טיול 2017 אז זאת היתה רשת הבית שלנו). הילדים לא רצו לצאת מהחדר אז אני יצאתי לסיבוב רגלי בעיירה לחפש אוכל וחזרתי בשלל של לאפות בסגנונות שונים (פלאפל, שווארמה, סטייק ועוד – טעים מאד ומזכיר בית)
יום עשירי לטיול – יום בסימן חופים
גם היום מחכה לנו יום נסיעה ארוך עד מונקטון (לא ברורה לי ההדרכה במסלולים שונים לעשות את כל הדרך מגאספה למונקטון ביום אחד, בטח לא בטיול משפחתי), כאשר היום יש לנו 2 יעדי טיול: חוף קלי בפארק הלאומי Kouchibouguac ופארק מים בעיירה מונקטון – כאמור ימי ניו ברונסוויק הם ימי אטרקציות משפחתיות כייפיות
אז מתחילים את היום הנסיעה לכיוון הפארק הלאומי Kouchibouguac, ויוצאים מאוחר, די באופן טבעי בשל שינוי השעון בין קוויבק וניו ברונסוויק. נסיעה של קצת פחות משעה וחצי ואנחנו בפארק, ועצירה ראשונה היא במרכז המבקרים המושקע עד מאד ובהחלט מומלץ לעצירה – מזכיר בהחלט ברמתו את מרכזי המבקרים של הפארקים של ארצות הברית, כמעט חצי שעה עוברת במרכז ואז נוסעים ליעד המרכזי שלנו בפארק – kelly's Beach – אליו מגיעים דרך מסלול הליכה קצר ויפה על הגבהה מעל נהר זורם ומעין ביצה.
החוף עצמו יפה מאד – חולי ואפילו המים נעימים לרחצה (זהו גם מקור תהילתו של החוף – שלטענת מקומים מיימיו הם החמים ביותר כל הדרך עד דרום ארצות הברית), ומיעוט האנשים בחוף גם הוא מוסיף להנאה. וכך נשארים במקום מעבר למתוכנן ורק לקראת שלוש יוצאים לדרך.
מזג האוויר מראה שהיום לא יהיה מוצלח לפארק מים אז עושים סוויץ עם מחר ונוסעים ישירות ל- Hopewell Rocks לראות אותם בגאות, כאשר מחר בבוקר נראה אותם בשפל.
וואוו איזה מקום מדהים, מומלץ ביותר אפילו בלי תופעת הגאות והשפל (אבל אז כמובן להגיע בזמן השפל). אנחנו מגיעים מאוחר מדי לשיא הגאות ועדיין מספיקים לראות מנקודות התצפית למעלה איך המפרץ מלא מים, ואיך עוד שעתיים ורק באמצע הדרך לשיא השפל הוא יהיה כמעט מרוקן.
באופן מפתיע לעומת מה שכתוב באתר, הירידה לרצפת האוקיינוס מתאפשרת ממש מוקדם (כשעה לפני מה שפורסם באתר) אז עושים דרכנו לשם…
שלוש הערות:
זהו מקום תיירותי ביותר, הראשון שלנו מאז קוויבק סיטי ובהבדל עצום לעומת גאספה – בעוד שם מרבית המטיילים היו צרפתיים/מקומיים בטיול עצמאי – כאן הטיולים המאורגנים היו הרוב (ומזרח אסייתים בעלי נוכחות ברורה).
הערה שנייה – הזהירו אותנו בעודף בלתי נסבל של יתושים – לא היו… בכלל אוגוסט הוא חודש טוב מבחינה זו – כאשר נוכחות היתושים והמעופפים העוקצים למיניהם יורדת משמעותית לעומת השיא ביוני-יולי… מזג האוויר הקריר היום כנראה גם הוא תרם לכך
והערה אחרונה – שעת הסגירה של האתר אינה מחייבת יציאה ממנו, אפשר להישאר ככל שרוצים, רק שירותי התיירות, הריינגרים, המרכז, השאטל – נפסקים, כך שמי שיש לט רק אחר צהריים אחד יכול להישאר מעבר לשעות הסגירה אם זה מתאים לשעות השפל
בחזרה לטיול – אנחנו עדיין רק בראשית השפל ולכן השטח ללכת בו למטה מוגבל יחסית, מצד שני – ממש חווים איך השטח הזה גדל בכל דקה שחולפת… ומחר בבוקר בכלל. אבל המקום מדהים ביופיו – המים, הסלעים, הכוכים, האדמה – שנעה בין בוץ לאדמה יבשה וקשה – פשוט טבע מדהים.
לוקחים את השאטל האחרון להיום בחזרה לכניסה לפארק ואז נוסעים למלון הפרקטי שלנו במונקטון Amsterdam Inn & Suites Moncton (לא ברמת Best Western אבל מיקום מוצלח, חדר גדול יחסית ונוח). שוב הילדים לא רוצים לצאת מהחדר ואני יוצא לעשות משלוח – ממסעדה מוצלחת מאד בשם בשם Jean's (דיינר אמריקאי לכל דבר, טעים וזול)
יום 11 – השלמות ב- Hopewell Rocks ופארק מים
קמים הבוקר מוקדם (לא מדי) להגיע בזמן לשעת השפל ב- Hopewell Rocks, לצערנו מזג האוויר המעונן עד ערפילי לא מאפשר תצפת טובה מלמעלה (הפעם היחידה בכל הטיול שמזג האוויר לא היה לצידנו), מצד שני אותם ערפילים יצרו תמונות שלא מהעולם הזה בקרקעית האוקיינוס אליו ירדנו פעם שנייה ושווה לא פחות. מבחינתנו המבוגרים יכולנו להישאר פה יום שלם, אבל הילדים יודעים שמחכה להם פארק מים היום ולאחר כשעה וחצי ממצים את המקום, ושוב נאמר – מומלץ מאד.
לפני עזיבה עוצרים המרכז המבקרים שגם הוא מצטיין ברמה גבוהה, והילדים מקבלים פיצוי על סבלנות בחבות המזכרות – שווה בהחלט להקדיש כחצי שעה עד שעה למרכז המבקרים להסברים על תופעת הגאות והשפל ועל תנועת היבשות (שממנה מתברר שאי פעם מזמן ישראל וחופי מזרח קנדה היו קרובים יחסית… ויש להצטער שכה התרחקנו (-:
מסיימים עם האתר ועושים דרכנו לפארק מים מוצלח בשם Magic mountain הנמצא באזור Magnetic Hill העשיר פעילויות (כולל גם מיני גולף בסיסי משהו, גן חיות, אטרקציה מסוג מיסטרי פוינט ועוד) – אנחנו הסתפקנו במתחם הבריכות שכללול בריכת גלים כשבע מגלשות מים (כולל כמה שוות מאד), טעמנו Beaver Tail שהילדים אהבו עד מאד (ועדיין מדברים עליו) וחזרנו למלון הנמצא 5 דקות נסיעה מהבריכה, ולשעת ערב ישבנו לארוחהעצרנו במסעדה בה עשינו אתמול takeaway
יום רגוע ומשפחתי חלף, התחזית למחר – דומה (רק פארק חבלים יחליף פארק מים)
לפוסט הבא שמסיים את ימי ניו ברונסוויק (אזהרת לוויתנים)
על טיולים ומה שביניהם 