תקציר הפרקים הקודמים:

• חלק ראשון –  6 ימי זלצבורגלנד
• חלק שני – שלושה ימים בדרכים

מערכה שלישית – טירול, בדגש על אוצטל

התיכנון המקורי היה שלאחר כמה ימים בדרכים בין כמה משיאי הטבע (עם נסיעות קצרות ביומיים האחרונים אבל ימים מלאי פעילות) הגיע זמן למעט מנוחה.

כל ימי טירוחל תוכננו כך שנוריד הילוך, ולכן החלטנו להשתקע בעמק אחד. הדבר גם נבע מניסיון מוצלח מאד בדולומיטים, והעמק שנבחר היה עמק אוץ בשל שלל הפעילויות המגוונות שבו (ניצח בקרב צמוד את עמק שבוטאי שיחכה לטיול הבא)

בשל ההתמקדות בעמק אחד קנינו את כרטיס העמק ולמרות שלא השתוללנו בניצול שלו, גם הוא היה משתלם (בעיקר בשל העובדהשבמסגרת כרטיס העמק הקטנים נכנסו חינם בעוד בקנייה בודדת היו צריכים לשלם כל כניסה למספר מקומות). למעשה די היה ברכבל של סולדן ובאקווה דום כדי להחזיר את העלות (מה שלא נכון כשנוסעים בהרכב זוגי)

24/8 יום עשירי לטיול

מזג אוויר צפוי: לא יציב

בפועל: התחיל בשמש, המשיך בעננים, עבר למעונן חלקית, בלי גשם

התכנון: יום רגוע ברכבל הראשי של סולדן, אם ישעמם למעלה, נמשיך ל vent,הגעה מוקדמת למלון למנוחה ומשחקים

בפועל: לפי התכנון, לא היה משעמם, Vent תחכה לתורה

אז אחרי סופר של בוקר וארוחת בוקר זריזה שהכנו (לראשונה בטיול), ועשר דקות נסיעה הגענו לסולדן ועלינו ברכבל GAISLACHKOGLBAHN כשעיקר הזמן תוכנן לתחנה הראשונה.

אז מה עשינו: מהתחנה הראשונה של הרכבל יוצאים מסלולי הליכה נפלאים לכ-15 בקתות שונות כשבכל אחת יש נושא מיוחד והפעלות.

לפרטים ראו בלינק:

http://www.soelden.com/almzeit-pasture-time-huts

מתוך כל התחנות היינו בשלוש (השלישית כבר מנתבת למסלול ירידה מהתחנה אל סולדן ובהרכב זוגי נראה מסלול מומלץ) ואז חזרנו אל התחנה הראשית שם היה מסלול מכשולים שמיועד לילדים בגיל ילדנו (בכלל כל הבקתות היו כאלו)

נוף יפהפה ופריחה 'אביבית' סגולה להורים, פרות, סוסים חופשיים, הפעלות מגוונות לילדים. ארוחת צהריים מעולה במסעדה בתחנה (לעומת המסעדה היוקרתית מדי בתחנה העליונה) ובלי ששמנו לב כמעט הגיע שעת סגירת הרכבל אז ירדנו באחד הרכבלים האחרונים.

שורה תחתונה: שווה מאד למטיילים האיטיים. בילינו בתחנה הראשונה מעל לשש שעות ועוד כמה דקות בתחנה העליונה שהיתה ערפילית וקרה מדי… עם ילדים בגיל ילדנו שווה במיוחד אבל דורש את היום כולו

ועוד משהו שפתאום חשבנו עליו – ארגזי חול למכביר ראינו, ואחד מאלו שפגשנו בטיול למעלה היה מהמוצלחים (שני יהיה באימסט), ללא השגחה, מלא מתקני משחק בחול שווים במיוחד (טרקטורים, מנופים, דחפורים וסתם דלי וכף) שנמצאים שם מחכים לילדים, לא צריך לבוא ערוכים מראש או להתבאס ששכחנו את כלי המשחק בבית או באוטו, ואף אחד לא גונב או משאיל לביתו…

לאחר שירדנו לעיירה עשינו סיבוב קצר במסלול הליכה הצמוד לנהר ועוד גיחה לסופר והגשר התלוי הצמוד אליו והגענו למלון, לראשונה בטיול לפני 18:00.

הילדים הלכו לשחק בחדר המשחקים השווה במלון, האישה הלכה לרחצה קצרה בבריכה, ואני פשוט נחתי… איזה כיף!

25/8 יום אחד-עשר לטיול

מזג אוויר צפוי: גשם בבוקר וקר, אמור להשתפר בצהריים.

בפועל: התחיל בגשם (אחרון לטיול), בצהרים פסק והפך לסתם מעונן, ככל שהיום התקדם מזג האוויר התחמם, השמש השתלטה, והיא כאן כדי להישאר עד סוף הטיול

התכנון: בוקר ב- Oetz+lake Piburg+ צהריים ב-מפלי שטויבן וניאדרטי + ערב – אקווה דום

בפועל: אחרי ברבורים קלים, הבנו את שהתחזית אמרה לנו ועשינו את אותו היום בדיוק רק בסדר הפוך. כמובן שהרכבל ב – Oetz ירד בשל היפוך הסדר (שעות הפעלה מסתיימות מוקדם)

אז התחלנו באקווה דום הנפלא. אזור ילדים מוצלח, מגלשת המים השווה בטיול (ולא הלכנו למופרעות באמת). הקהל שונה מאלו של זלצבורגלנד, הרבה יותר מקומיים ופחות תיירים (וישראלים בכללם) בטח בביקור בוקר.

שורה תחתונה: שווה ביותר, במיוחד בבריכות החיצוניות כשקר וגשום…

משם המשכנו לכיוון מפלי שטויבן, ומכיוון שהיינו רעבים לאחר הבריכה עצרנו לאכול בגסטהוף שטוייבן שם הייתה ההמלצה לעצור לביקור במפלים. והמסקנה שלנו – שווה לעצור שם גם כדי לאכול.

לאחר ארוחה מוצלחת הלכנו לכיוון המפלים, והחשש שלי היה שאחרי מפלי קרימל זה יראה קטן עלינו, אבל לא. הגשר מעל המים שם נצפו מטפסי צוקים והחור בסלע שהמים חצבו…

הפלטפורה (מספר 5) גם היא נתנה חוויה אחרת.

בקיצור – מסלול קל ומומלץ ביותר. אין ספק שבהרכב זוגי היינו מתפתים לרדת עוד פלטפורמה או שתיים. לפני שעזבנו עוד עלינו לכפר ניאדרתי, ונסענו שם מעט במסלולים שאפשר גם ללכת בהם. בובה של כפרון קטן.

שעת אחר הצהריים הגיעה, מזג האוויר התחמם ואפילו השמש מבצבצת ועשינו דרכנו לעיירה Oetz והיעד שלנו הוא גן משחקים בעיירה באתר נכתב עליו:

"The biggest free Adventure Playground in Tirol is set amidst lush green parkland at Oetz"

שהתברר כגן המשחקים האולטימטיבי (לגילאי הילדים שלנו כמובן). גדול, כמעט ריק, מלא הפעלות מיוחדות סביב נושא של מכרה זהב – כולל פעילות מיוחדת במים ובוץ, מגלשה עם סולם מהמתוחכמים שראיתי, אומגה שווה, גשר, ועוד ועוד… שעתיים היינו שם והיה קשה להוציא את הילדים.

האתר:

http://www.tyrol.com/a-kids-park-in-oetz

אז השעה כמעט שבע אבל הערב כל כך יפה אז לא מוותרים על אגם Piburg

עכשיו, היופי בעיני המתבונן, אבל תלוי לא פחות בסיטואציה, בשעה שמגיעים ובמזג האוויר באותו זמן. ובכן, כל הגורמים האלו השתלבו לנו יחד בצורה מושלמת לחווית אגם מיוחדת במינה, חריגה ביופיה (וכבר למדנו שלאגמים כדאי להגיע השכם בבוקר או לקראת שקיעה, האמת, הטבע בכללו יפה במיוחד בשעות האלו…)

יום מיוחד, שבו אילוצי מזג האוויר שיחקו לטובתנו (גם בגלל שהקשבנו להם)

שורה תחתונה: אמנם זו רק הקדמה ליום היפה ביותר בטיול שיבוא מחר, אבל כבר ברור שהטיול הנינוח שהגיע אחרי ימי טיול אינטנסיבים, העמק רב הפנים והיפה במיוחד, פשוט מושלם

26/8 יום שניים עשר לטיול

מזג אוויר צפוי: שמש כל היום, חם במקומות הנמוכים

בפועל: שמש כל היום, חמים אפילו במקומות הגבוהים שלמעלה

התכנון: חזרה לסולדן, משם אוטובוס לדרך הקרחונים, קרחון טיפנבאך כולל רכבל, Vent

בפועל: דרך הקרחונים, הוספנו גם את מעבר טימסלוך ומעט איטליה, Vent לכיוון רופן

נתחיל בשורה התחתונה: היום המלא האחרון באוסטריה הפך ליום היפה ביותר, במזג האוויר היפה ביותר, עם הדרכים היפות ביותר, המסעדה היפה והטעימה ביותר, מושלם…

אז היום התחיל כמתוכנן בנסיעה של 10 דקות לסולדן, שם לקחנו אוטובוס אל דרך הקרחונים ולכיוון התחנה האחרונה – קרחון טיפנבאך במטרה לעלות שם על רכבל.

למה אוטובוס: גם כי חינם בכרטיס אוצטל, גם כי הנסיעה דווחה כמפחידה, גם כי אטרקציה בפני עצמה לילדים, גם כי יום יפה אז יותר קל להתנייד.

האמת – כמעט לא נצפו רכבים פרטיים בדרך בעוד האוטובוסים כמעט מלאים עד מלאים ביותר.

בדרך יפה כמובטח הגענו לקרחון טיפנבאך שם ראינו שהרכבל סגור, מה שהיה צפוי. המידע המודיעיני שבידי היה שהרכבל נסגר באמצע יולי אבל הרכבל השכן נפתח במקומו. זהו שגם הוא סגור, מוזר. אז מה לעשות? נלך ברגל… הלכנו בעקבות המסלול שכולם עושים וזכינו למספר נקודות תצפית מהיפות בטיול – הגענו לנקודת הפתיחה למסלול מבטיח להיות יפה במיוחד, ואם היינו בהרכב זוגי אין ספק שהיינו עושים את כולו ולא רק את עשר הדקות הראשונות (המהממות כשלעצמן) הראשונות שלו – מדובר במסלול המוביל מהקרחון אל העיירה Vent, והדרך הנכונה לעשותו היא בעזרת האוטובוסים: מגיעים לקרחון באוטובוס ממרכז סולדן, וחוזרים מ vent בקו אחר, גם למרכז סולדן…

בכל מקרה מדובר במסלול של 4 שעות ולא מתאים להרכב שלנו אז חזרנו לאחור ושיחקנו בתלולית שלג שהייתה ואז הבנתי שבעצם המידע שבידי היה מוטעה. הרכבל (בשם שוורצה) המחליף את טיפנבאך אינו צמוד אליו אלא נמצא בקרחון השני בדרך הקרחונים – קרחון רטנבך שבכל מקרה היה תחנת העצירה הבאה שלנו.

אז לקחנו לשם את האוטובוס (5 דקות נסיעה) והגענו לרכבל מהמם, איטי, קטן, משוכלל ואף מפותל – עושה את דרכו מעל משטחי הקרח. ירדנו מהרכבל וכמובן עלינו על הקרחון הגדול, הפעם מלמעלה. וכל כך נעים שאין צורך במעילים, כובעים, כפפות ושאר ציוד שלג, איזה כיף. איזה יופי.

לאחר זמן די ממושך ירדנו ברכבל חזרה מטה, היה זמן לאוטובוס הבא אז איזה מזל (וכמה לא מפתיע) שהאוסטרים דאגו לשים שם כמה מתקני הפעלות, מגלשות ומשחקי כדור ניידים, הילדים כ"כ נהנו שכמעט הפסדנו את האוטובוס (שהיה מפוצץ עד אפס מקום, הכי הרבה אנשים שראיתי באוטובוס אחד, שם היה כבר חם מדי).

הגענו לסולדן, פרקנו את כל הבגדים החמים, עברנו לקצר ועשינו דרכנו במקור ל- Vent אבל בהחלטה של רגע שאלתי את כולם אם רוצים להגיע לאיטליה, ענו כן בהתלהבות, אז עשינו דרכנו לדרך טימסלוך…

שורה תחתונה לדרך הקרחונים: אפשר להסתפק גם בקרחון אחד, זה שהרכבל שלו פעיל. שם מרבית האנשים, שם גם יהיו הפעלות שונות לילדים. הרעיון הוא לתת לכל קרחון זמן למנוחה ושיפוצים לקראת החורף (חלקים מטיפנפאך נראו כאתר בנייה, מה שהלהיב כמובן את הקטן שהיה מהופנט לטרקטורים השונים….)

ובמזג אוויר יפה – חווית שלג מושלמת, רכבל יפהפה, מומלץ מאד. מצד שני, לאלו שמקצים יום אחד בלבד לעמק נדרשות החלטות קשות (ואז כדאי לבדוק אם זמני אוטובוס מתאימים, ומצד שני ברכב נראה מפחיד למדי אז לשיקולכם)

ועוד הערה לגבי מזג האוויר – למרות ההבטחה ליום שמש חם, בבוקר כשיצאנו לכיוון סולדן, מד הטמפרטורה באוטו הראה כי בחוץ 8 מעלות (ככל שהלילה ריק מעננים כך כנראה הבוקר יותר קר), ולכן עלינו לדרך הקרחונים עם בגדים חמים ומעילים בתיק (אבל לא עם ציוד חורף כבד והשכמיות), כשחזרנו לאחר שארבע-חמש שעות, הטמפרוטורה כבר עלתה ל-25.

בעקבות הנסיעה החמה באוטובוס קנינו ארטיקים לכולם ועשינו דרכנו לטימסלוך. ניצלנו יום שמש יפה במיוחד כדי לטעום קצת מהדרך, וככל שעלינו למעבר הגבול התחיל להתקרר. הדרך עצמה יפה מאד, מים בכל כיוון, פרות ושאר חיות, גבעות ירוקות ואז רכסים טרשיים, ומעט שלג מבהיק מלמעלה.

ובצד האיטלקי המנהרות המדהימות, וזיכרון החופשה בדולומיטים… (דווקא הצד האיטלקי הלך והתענן אז לא המשכנו מדי לתוך איטליה) וגם התחנות הראשונות שבדרך מצדיקות עצירה. כולנו נהננו מאד, הילדים הצטלמו עם דגל אוסטריה בכניסה חזרה לאוסטריה (אין כמובן סימון גבול ברור) ועשינו דרכנו לתחנה הבאה.

אמנם יום אחרון וצריך לארגן מזוודות במחשבה כבר על החזרה לארץ, אבל מזג האוויר היפה והידיעה שזה לילה אחרון באוסטריה, והנפש רוצה עוד… אז המשכנו לכיוון vent, הילדים שמו וטו על רכבל, ולכן המשכנו ברכב לכפרון הקטן רופן (כמה בתים לא יותר).

כל כך הרבה מפלים שיורדים מכל כיוון (מאפיין באופן כללי את כל העמק, רק בבוואריה נראה יובש כתוצאה מהקיץ החם), כל כך הרבה ירוק. האשה לא הבינה לאן אנחנו נוסעים כי הדרך לרופן נראתה כמובילה לשום מקום, ואז כשראתה את הגשר התלוי הבינה. חילצנו עצמות על הגשר ובסביבתו ואז עצרנו לארוחה אחרונה באוסטריה, בפונדק המשקיף לגשר. מלצר (שנדמה שהוא גם הבעלים של המקום) מבוגר ונחמד במיוחד שירת אותנו. פונדק אחרון לטיול וגם הוא נדמה שהתעלה על קודמיו, ואולי זו הרגשת הסוף שהאדירה עוד יותר את היום ואת הפונדק כאחד… מה זה חשוב…

יום רב פעילות הגיע לסופו ועדיין הגענו לבית הדירות מספיק מוקדם כדי שאנחנו המבוגרים נארגן את המזוודות והילדים ימצאו זמן לשחק, בדירה ובחדר משחקים כאחד…

אפילוג – בדרך למינכן

27.8 יום שלושה עשר לטיול

מזג אוויר צפוי: שמש כל היום, חם

בפועל: שמש כל היום, התחיל נעים, המשיך חם עד חם מאד. היום שבו הבנו שחם זה גם מעייף

התכנון: תחנות בדרך ללגולנד (שבו נבקר מחר) – Partnach Gorge‬, ארמון לינדרהוף ואולי עצירה באחד האגמים בדרך

בפועל: אימסט – רכבל + מגלשה אלפינית, רחצה באגם היפהפה plansee, ארמון לינדרהוף

מזג האוויר השמשי עד חם, השובע אצל הילדים ממסלולי הליכה בטבע, והעובדה שהחמצנו את המגלשות בבאד דורנברג הביאו להחלטה של הרגע האחרון – לעשות דרכנו לאימסט במקום Partnach Gorge.

הרכבל באימסט היה כיף גדול – רכבל פתוח, באוויר הצח, במזג אוויר חמים (בגלל השעה המוקדמת עוד לא חם מדי), ולמעלה – נוף יפהפה, גן משחקים קטן ואגז חול מקסים עם המון כלי משחק חופשיים.

ההנחה היתה שיהיה תור גדול, ככה שבתיכנון אמרנו שבטח נישאר שעה למעלה. עלינו ומסתבר שאין תור כלל למגלשות. ובאין תור הכוונה לא לתור קטן אלא למגלשות שמחכות לאנשים שיתגלשו. מכיוון שהילדים כ"כ נהנו למעלה החלטנו להישאר את השעה למעלה, ובאופן מפתיע גם ב- 11:30 עדיין היה המקום כמעט ריק מגולשים, אבל החלטנו לרדת (די הכרחנו את הילדים)

שורה תחתונה: המקום עצמו מקסים, אבל המגלשות (ואני יודע שאלו דברי כפירה) פחות מוצלחות מאלו של אבטנאו – אמנם ארוכות מאד אבל איטיות יותר, וחשוב מכך – פחות נוחות להפעלה, הידיות פשוט נוקשות מדי לבת השמונה שהתקשתה לצבור מהירות (חלק נבע מהציפיה שלה שיהיה מהיר וקל כמו באבטנאו, אם היו עושים בסדר הפוך כנראה היתה נהנית יותר).

כשירדנו כבר התחיל להיום חם, וכדי להשכיח מהגדולה את התסכול אין כמו כוס ברד טובה… משם עשינו דרכנו לכיוון הארמון, ובשל השינוי בתוכנית נסענו בכביש שלא בדקתי מראש.

מאוחר מדי בכביש גילינו מבצר אליו מוביל גשר תלוי יפהפה ומפחיד במיוחד שעבר מעל ראשינו… רשמנו זאת לטיול הבא…

משם הגענו לאגם plansee, ושם השמש, השמיים הכחולים, החום, האגם היפה במיקום יפה לא פחות והרוחצים בו פיתו אותנו לעצור לטבילת התקררות… איזה כיף!

משם המשכנו לארמון לינדהורף שהיה בדיוק במידה. סביבת הארמון ומראהו החיצוני יפים מאד, על הסיור בפנים בדיעבד הייתי מוותר ונשאר עם הקטן בחוץ כדי שהבנות יהנו בנחת. (גם כיוון שאינני מחובבי הארמונות, מצד שני – זהו ארמון מושלם לשכמותי שעדיין חייבים לשים ארמון/טירה בתוכנית)

ועוד הערה: בניגוד לטירול (עמק זילר ואוץ כאחד) שם נדמה שהקיץ החם רק עשה טוב לעמקים, כשכמויות המים אינסופיות ומפלים מכל עבר (מה עוד שבימים לפני שהגענו לטירול היה גשם רב) הרי בבוואריה, באזור לינדהורף ומשם לכיוון מינכן ולגולנד נדמה שהקיץ עשה את שלו וראינו לא מעט נהרות שכמעט יבשו, ירוק שמעט התעייף לו…

משם עלינו על האוטוסטרדה בגרמניה לכיוון לגולנד, למקום הלינה שהיה בין העיירה גיזבורג לגולנד עצמוץ. המקום נקרא פנסיון וולף. דירה גדולה מאד וחדשה כמעט לחלוטין, מצד שני המקום הביא קרירות בניגוד לחום של המארחים האוסטרים בכל הלילות הקודמים (אולי סתם מקרי)

28.8 יום ארבעה עשר לטיול

מזג אוויר צפוי: שמש כל היום, חם

בפועל: לפי התחזית (אבל אין לחות כך שהחום לא מכביד)

התכנון: לגולנד עם הפתיחה עד השעה 18:00 ואז לנמל התעופה

בפועל: כמתוכנן, נשארנו עוד חצי שעה בפארק

לגולנד כפארק היה אצלנו בתוכניות כבר בטיול המשפחתי הקודם, לפני כשנה וחצי לפלורידה. משם הוא ירד בעקבות דעה שחזרה על עצמה לא מעט – שהפארק כשלעצמו נחמד מאד, בוודאי לאוהבי לגו, אבל מומלץ שלא ללכת אליו בסמיכות לדיסני כי ההשוואה תעשה לו עוול. אז שמרנו את הפארק לטיולים עתידיים, כלומר לטיול הנוכחי.

בדיעבד אין ספק שהם צודקים. הלגולנד הוא פארק נחמד מאד, מלא אטרקציות, מתקנים, נקודות הפעלה שמיועדים בדיוק לילדים בגילאים שלנו, אבל חסר לו את הטאץ, את ההקפדה על הפרטים ועל העיצוב המיוחד… (מה שטוב הוא שרק אנחנו המבוגרים עשינו את ההשוואה, הילדים התרכזו בלהנות) מצד שני הוא גם הרבה יותר זול…ותלונה אחרונה – בחלק מהמתקנים הדרישה לליווי מבוגר לילדים בגובה מטר ועשרים מעט מגוחכת…

סך הכל היה כיף מאד, ושוב, הופתעתי ממיעוט התורים. מלבד מתקן אחד שבו היה תור ארוך כי הוא פשוט מתקן לא חכם, בכל שאר המקומות התור לא עלה על רבע שעה. הספקנו את כל המתקנים המעניינים ושילבנו כמובן את הסרט תלת המימד, הסיור במפעל, קניות בחנות ובזמן שנותר את הסיור במיני אירופה

יכולנו בקלות לבלות שם יום נוסף, מצד שני הילדים יכלו לבלות יום נוסף גם בגן המשחקים הזכור לטובה בהלשטאט…

אין ספק שהקונספט של לגו הוסיף מאד לחוויה של שני הקטנים שלנו שמראים סימני התמכרות.

קנינו לא מעט בחנות (מה שלא הפריע לילדה האמצעית לבקש משאלה לראש השנה שההורים יקנו לה הרבה לגו ושהיא תוכל לשחק בו כל הזמן), ואת מי שזה מעניין – לגו מסויים שקנינו שם ב 19.90 יורו, נצפה בארץ במבצע ב- 169 ש"ח…

[את היומיים האחרונים של החופש הגדול העבירו הילדים בלהרכיב ולשחק בכל הלגו החדש, אפילו הגדולה שאינה מחובבי הלגו נסחפה והצטרפה…]

שורה תחתונה: מומלץ מאד, סיום אידיאלי לטיול עם ילדים בגילאים שלנו למי שממריא ממינכן. בוודאי לחובבי לגו… נערים/אוהבי אקסטרים עלולים להתאכזב, כי אפילו רכבת ההרים בפארק Ruhpolding הייתה יותר אקסרימית מהמתקנים שכאן

אז באיחור קל יצאנו לכיוון נמל התעופה ועוד הפתעה לטובה היתה העדר מוחלט של פקקיםכך שהגענו ממש מהר. הניווט לאזור F בטרמינל 1 הוא משעשע, כי ממקום החזרת המכוניות יש חץ לטרמינל אחד וחץ בכיוון ההפוך לטרמינל 2. אז הלכנו לטרמינל אחד ורק אחרי מספר דקות התברר שאזור F בטרמינל 1 הוא בכלל בטרמינל 2, ככה עשינו סיבוב סביב עצמנו עם 4 מזוודות, 2 טרולי רגילים + 2 טרולי של הילדים, מספר תיקי גב, עגלה , שלושה ילדים, ושק גדול בו כסא הרכב לקטן ובוסטר…

טוב אני סתם מתלונן, כי בשער עצמו הגרמנים היו יעילים מאד וכמעט לא היה תור בשום מקום.

ועוד עצה: לאחר ביקורת הביטחון מגיעים לחנות דיוטי עלובה שבכלל היתה סגורה כשהגענו. הטיסה עצמה יוצאת משער אחר אליו מגיעים באוטובוס. עדיף לעלות אוטובוס כי דווקא בשער המרוחק יש יותר חנויות (למי שצריך להביא שוקולד למשפחה/עבודה)

מילות סיכום

זהו, נגמר טיול נפלא. ראינו בטיול נופים מדהימים ביופיים: הרים מושלגים, לעתים גם מעוננים, הרים מטורשים, והרים עם מרחבי ירוק אינסופיים, אגמי טורקיז ואגמי מראה, פרות, סוסי חופש והמון חיות אחרות, עיירות מקסימות, מוזיאון או שניים, אטרקציות מלהיבות מסוגים שונים, אוכל טעים, רכבלים אינסופיים שלקחו אותנו מעלה ודרכים שונות לרדת מטה, כפרים בהם חיים אנשים חיים אחרים (כולל ילד שבשעת בוקר הוביל ברחוב הראשי של הכפר עדר פרות…), פנסיונים נפלאים בהם זכינו לאירוח כן ולבבי, וכאשר אנחנו התבוננו בכל היופי הזה, הוא התבונן בנו חזרה והציב מולנו מראה…

ואם הייתי מוגבל לתמונת טיול אחת, שתסכם לי את אוסטריה ההררית (אמנם לא הייתי בוינה, אבל מניסיון במקומות אחרים, אנשי הערים והמישורים הם שונים), לא הייתי בוחר בתמונת נוף מדהימה, לא שחסרות כאלו, לא בהר, אגם או אטרקציה מלהיבה, אלא בגן שעשועים חינמי עלום שם, באמצע שום מקום, ובו ארגז/משטח חול מאולתר, סתם אחד בדרך, ארגז המלא משחקי חול פשוטים כדלי וכף ומתוחכמים יותר כמשאיות קטנות, טרקטורים גורפי חול וכו', ולא ברור מי הבעלים של המתקנים האלו, מי הביא אותם לשם, וברור שאף אחד לא שומר שלא יקחו, והם שם, מחכים לילדים שיגיעו לשחק איתם, ואז לילדים הבאים…