טיולים, מערב ארצות הברית, ניו מקסיקו

סנטה פה/ניו מקסיקו – הארץ המכושפת

המרחבים האינסופיים, האמנות המתפרצת מכל עבר, האווירה הנונשלנטית, הפסטיבלים.

4 ימים בניו מקסיקו, משלבים היסטוריה ואמנות, מוזיקה ותרבות, נופים ומרחבים, הטבעי והמלאכותי. קסם מכל עבר. נשבנו בקסמה של ניו מקסיקו בכלל ובקסמה של סנטה פה בפרט, כנראה החוויה העירונית הטובה ביותר בטיול

המשך יום שלוש עשר לטיול – אל ניו מקסיקו

עוזבים את דיונות החול של קולורדו, ואת קולורדו עצמה (לאחר 12 ימים במדינה היפהפיה הזו) אל התחנה הראשונה בניו מקסיקו – העיירה טאוס. ואיך שעוברים את הגבול נדמה כי משהו משתנה, הבתים נראים אחרת, המרחבים נפתחים עוד יותר, אפילו תחנת הדלק מרגישה אחרת.

מזג האוויר כהרגלו גם הוא מתקדר בשעות אחר הצהריים המוקדמות, והיום אף מגדיל לעשות, ועד שנגיע לטאוס פואבלו (התחנה הראשונה שלנו באזור טאוס) החורף כבר ישלוט כאן – לאו דווקא בשל גשם (יותר טפטוף קל) אלא בעיקר בטמפרטורה שצנחה מאזור ה-90 לאזור ה-60 פרנהייט בליווי רוח חזקה. אז אחרי שבכל הרי קולורדו לא היה בהם צורך, דווקא בניו מקסיקו יצאו המעילים שלנו לראשונה מהאוטו.

20170707_153037
20170707_152022

ולגבי טאוס פואבלו – יומיים אחרי מסה ורדה ואין ספק שהמקומות האלו מתכתבים ביניהם – בתי הצוק שננטשו (ואף אחד אינו יודע למה) מול הפואבלו שנשאר מאוייש. אז כן – המקום די ממוסחר ועדיין – מצדיק בהחלט ביקור למי שעובר באזור. הדבר נכון לתחושתי באופן כללי לגבי טאוס – בעוד סנטה פה היא יעד בפני עצמו שמצדיק את המאמץ להגיע אליה, לטאוס כדאי להגיע בעיקר אם זה בדרך, אבל אישית לא הייתי מגיע אליה במיוחד. הביקור בפואבלו לא זול למבוגר אך חינם לילדים כך שבסך הכל מחיר הוגן למשפחה.

לאחר כשעה וחצי במקום המשכנו אל היעד השני באזור טאוס – הגשר מעל ריו גרנדה – עצרנו לצידו והלכנו לאורכו – תצפית מיוחדת אל הקניון והנחל שזורם בתחתיתו, בהחלט מצדיק את תוספת 20 דקות הנסיעה שהביא לנו

באזור השעה 17:00 התחלנו את דרכנו אל יעד השינה שלנו – סנטה פה, שם נלון בשלושת לילות הבאים, כאשר בחרנו להאריך את הדרך ולנסוע דרך ה High Road – הדרך הגבוהה עוברת דרך ההרים וכפרים שנדמה שנעצרו בזמן, בכוונה תחילה, אי שם לפני כמה עשורים (בעוד הדרך הנמוכה נוסעת לאורכו של נהר הגרנדה, ומעט יותר מהירה).

לקראת 19:00 הגענו לסנטה פה אך עוד בטרם הגענו למלון החלטנו להגיע למרכז סנטה פה, לארוחת ערב וסיבוב באזור הפלאזה שם היום ומחר יהיו הופעות חינם במסגרת פסטיבל קיץ בשם BandStand. איך שיצאנו מהחניון אהבנו את מה שראינו – הרחובות המעוצבים בחום המקסיקני אך מלאים באלגנטיות, הגלריות, ההופעות בפלאזה שם הרגשנו כאילו כולם מכירים/חברים של כולם, וכמובן גם האוכל – מקסיקני עם טוויסט אירופאי. מזכיר לי את מסעדת צימיצנגה התל אביבית המיתולוגית שהוגרה כמטבח סנטה פה…

20170708_155741
20170707_200444

כשהשעה היתה ממש מאוחרת עשינו דרכנו אל המלון לשלושת הלילות הקרובים: Best Western Inn of Santa Fe – גם כאן ניצלנו Promotion שנשלח לנו במייל בתוספת העובדה שהיינו 3 לילות כדי לקבל מחיר נוח מאד. גם מיקום המלון נוח, והחדר מיועד לחמישה (מיטה שלישית) ומרווח מאד. ועדיין –  משהו בו היה מאכזב, במיוחד לעומת מלונות Best Western הקודמים שהיינו בהם, אולי בגלל שלא כמו בתמונות, העיצוב הפנימי שלו לא היה כל כך סנטה פה (בניגוד ל- BW בדוראנגו או דנבר שבהחלט הצליחו להעביר את תחושת המערב).

ואז לפתע, אפילו שהשעה כבר 23:00, הקטן נעמד על המיטה והתחיל לקפוץ, לרקוד ולשיר שיר מהפסטיגל אותו ראה במהלך הנסיעה – "כל אחד צריך להשתגע", מה שנכון נכון

יום ארבעה עשר לטיול – סנטה פה

היום הרכב במנוחה כמעט מוחלטת (מלבד תנועה בין חניונים, זולים עד חינמים לרוב).

התחלנו את היום באזור מתחם הרכבת, בשוק האיכרים בגדול של שבת, בו טעמנו מאכלים מקומיים (וקנינו גם קצת תוצרת מקומית שתלווה אותנו בהמשך).

משם המשכנו אל שוק האומנים הסמוך כשבדרך מצאנו בטעות סטודיו בו עושים, בחינם כמובן, הפעלות ספורטיביות  מיוחדות לילדים שמגיעים. בדרך התבוננו בציורי קיר לרוב ובגלריות ציורים שכך סתם תלויים בקירות בניינים.

SAMSUNG CSC
20170708_105632

בקצה שוק האמנים גילינו גם סטודיו לילדים, הפעם בנושא אמנות (מן הסתם) בו כל ילד קיבל נייר ציור ענק וצבעים למיניהם בשביל לצייר, כאשר הציורים נשארים בסטודיו ואז יוצאים למכירה פומבית שהיא יותר בגדר תרומה לקהילה… נו, מעניין אם הציור של הילדים שלנו תלוי עכשיו בסלון בית כלשהו אי שם בניו מקסיקו.

משם המשכנו אל גבעת המוזיאונים, אל מוזיאון הפולקלור, Museum of International Folk Art, הכולל אוסף עצום של בובות משחק למיניהן, הממחיזות סצנות אותנטיות משלל עמים ותרבויות. וכמו כמעט כל מוזיאון שהיינו בו – כלל גם אזור לילדים שכלל ספרים, תחפושות, תיאטרון בובות ועוד, שם הילדים מצאו את עצמם ולא רצו לעזוב

מוקד שלישי ואחרון של היום היה בחזרה אל אזור הפלאזה שם הסתובבנו כמה שעות ברחובות בין הבתים היפים, הגלריות המיוחדות וחנויות תבלינים, צעצועים ועוד.

לאחר ארוחת ערב ברוח מקסיקנית (איך לא) חזרנו אל הפלאזה עצמה לשתי הופעות נוספות במסגרת הפסטיבל, שם הילדים השתלבנו בקלות באווירה הקלילה במקום (והקטן אפילו זכה לעלות על רכב מכבי אש)

יום חמישה עשר לטיול – Kasha-Katuwa Tent Rock, מוזיאונים באלבקרקי וטעימה מכביש 66

היום היה חשוב להתחיל מוקדם, כי אמנם בסנטה פה אתמול היה נעים כל היום, אבל להבנתי אזור Kasha-Katuwa Tent Rock חם בהרבה עם אפשרות להגעה לאזור ה-40 מעלות. אז בתשע בבוקר כבר התייצבנו בתחילת המסלול (כניסה חינם עם הפאס של הפארקים הלאומיים), ותוך כמה דקות יצאנו למסלול. מסלול יפהפה, ואולי יפה לא מתאר את האתר נכון , מראות מוזרים, מיוחדים, חריגים שמעלים תהיות על כוחם של מים, רוח וזמן. המסלול עצמו לאחר כעשר דקות משעממות נכנס לחלק שהיה אהוב על הילדים – סלוט קניון צר (ומוצל) בו הם בחרו תמיד את הדרך המסובכת בינות סלעים ומדרונים ולא במרכז המסלול הרגוע.

הקטן גם אימץ את המשפט שינחה אותו מעכשיו בטיול כשהוא מסרב לקבל עזרה או יד (ובדרך לעשות שטויות מפחידות) – אני אמיץ

הוא: אבא, אני אמיץ

אבא: ומה אני?

הוא: אבא מיץ תפוחים

חלק ממיתולוגיה והווי משפחתי שנוצרים במהלך טיולים…

עם סיום אזור הסלוט קניון מתחיל טיפוס (בשמש שהולכת ומתחזקת, לדעתי אין מצב שהילדים היו שורדים את המסלול בשיא החום) ארוך ולא קל עם תצפיות נהדרות.

Kasha-Katuwa Tent Rock

התצפיות אל סלעי האוהלים מגיעות כבר באמצע הטיפוס, ובשיא הגובה מגיעות תצפיות אל המרחבים האינסופיים שנצפו כבר בקולורדו אבל הגיעו לשיא בניו מקסיקו, ובמיוחד כאן.

חזרנו לאוטו בשעות הצהריים, בשל החום שהתחזק והילדים העייפים בחרנו להשלים את היום באטרקציות לילדים – שני מוזיאונים – אחד של מדע והשני מסוג Discovery/Explore הנמצאים זה בסמוך לשני, שניהם כלולים באיגוד מוזיאוני המדע, ולכן הכניסה בחינם (אם כי גם כאן קנינו כרטיסים לסרט תלת מימד)

בסוף הביקור בשני המוזיאונים (בכל אחד כשעה וחצי שעתיים, יש לציין כי זה בדנבר עולה ברמה משמעותית מזה  ממוזיאון המדע באלבוקרקי וכנראה עדיף היה להתמקד במוזיאון ה Explora) חיפשנו מקום לארוחת ערב כשהכיוון הוא כביש 66 ההיסטורי החוצה את אלהקורקי – נסענו לאורכו עד שהגענו לדיינר מושלם ברוח הכביש הנקרא, שלא במפתיע 66 Diner (אם היינו חובבי שוברי שורות מן הסתם היינו מגיעים למסעדה אחרת.)

יום ששה עשר לטיול – הפתעה ב Meuw Wolf

אחת ההפתעות ששמרתי היה המקום הזה שאיך אפשר להסביר אותו? מתחם של מפעל ישן שלקחו אותו מיטב אמני סנטה פה ובתמיכה (כספית ורעיונית) של  George R. R. Martin (כן, זה ממשחקי הכס) בנו מתחם של קבע שנקרא The House of Eternal Return (ולמרות הרפרנס לניטשה הכוונה היא לסיפור המנחה של המקום והאתגר שעומד בפני המבקרים) שאפשר לראות בו מתקן משוכלל של דיסני, ג'ימבורי מטורל, חדר בריחה ובעיקר מקום בו הרבה מוחות יצירתיים קיבלו השראה והרשאה להתפרע.

לא זול המקום אבל אחת החוויות החזקות ביותר לילדים ולנו, עד ממש סוף הטיול… אנחנו קראנו לזה – הבית של עליסה בארץ הפלאות.

הערה תיכנונית: הגיוני יותר היה ללכת ל- Meuw Wolf ביום ראשון, אחרי מסלול ההליכה ולעבור דרך אלבקורקי ביום העזיבה הרי זה היה חוסך כשעה ברכב. אבל אתמול היה יום ראשון וחמור מכך – היום החודשי עם כניסה מוזלת לתושבי ניו מקסיקו, והיום יום שני בבוקר – על כן הפכנו את הסדר כדי להגיע לאתר עם בזמן רגוע יחסית (התלונה העיקרית על המקום היא העומס בסופי שבוע). ובהתחשב בכמות המבקרים שהיו בשני בצהריים, משיצאנו מהמקום, טוב שעשינו כך.

3 שעות היינו שם עד שכבר ממש היינו חייבים לצאת לדרך  – שלום ניו מקסיקו, ברוכה הבאה אריזונה, אבל על כך כבר בפוסט הבא

הערות לסיום

  • לצד ההתלבטות בין דיונות החול לגראנד קניון (ובעצם קודמת לה) התלבטנו גם בין סדונה/פייג' לסנטה פה, ולמרות שהאפשרות הראשונה היתה במקור יותר הגיונית, הרגשתי שסנטה פה חייבת להיות בפנים, הרי סדונה בשל מיקומה נגישה יותר לטיולים במערב הקלאסי.
  • טוב שכך – סנטה פה התבררה כעיירה היפה ביותר בטיול, מהיפות שהייתי בארצות הברית. ואולי יפה אינו מתאים – מגניבה, מקסימה, מיוחדת, אווירה אלגנטית, נונ-שלנטית שלוקחת הכל בחיוך (כולל את המוות – ודי לראות את בתי הקברות המקושטים), ורואה בכל מרחב ציבורי, קיר, עמוד – הזדמנות להבעה אומנותית, ושלמרות שעל פי המספרים שופעת תיירים, עדיין שומרת על אופייה.
  • אם ההגעה מישראל היתה קלה יותר – סנטה פה היא יעד נפלא לחופשה נינוחה בסגנון החיים הטובים של כשבוע… אם כי אני מקווה שעוד תהיה לנו הזדמנות שכזו
  • ועל ניו מקסיקו – המרחבים האינסופיים בניו מקסיקו שליוו אותנו בנסיעות במדינה ובמסלולי ההליכה – מרחבים אינסופיים שמרחיבים את הנפש.
  • סנטה פה כבר אמרנו?

המשך הטיול: עוברים לאריזונה – Petrified Forest National Park

מודעות פרסומת

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s