נתחיל בשורה התחתונה – היום המלא (יום 45) בהר ריינייר הביא לשיא תהליכים שונים של הטיול – טבע אלפיני מושלם, מסלול הליכה מדהים, ארוך וקשה שבתחילת הטיול אין מצב שהילדים היו מצליחים אותו, וביום ה-45 הוא יסתיים במשפט נפלא של הקטן – זה היה מסלול 'כיף ברמות על'… הפרידה מהר ריינייר היא גם פרידה מנופים אלפינים, מושלגים, גבוהים, (ועדיין יש עוד כמה שיאי טבע לפנינו – חופים פראיים ויערות רדווד)
יום ארבעים וארבעה לטיול – ספארי בדרך להר ריינייר
מתחילים את הבוקר במקום מעט שונה, תיירותי משהו – Northwest Trek Wildlife Park – מדובר במקום שמשלב ספארי בטראם מודרך באזור יחסית גדול בו חיים בחופשיות החיות הנפוצות של הרי הרוקי ואזור צפון מערב, גן חיות יחסית ידידותי לחיות בו כמה מהחיות הטורפות (דובים, חתולי בר למיניהם), פארק חבלים (יקר בטירוף לעומת אירופה, אז ויתרנו, יחכה לשנה הבאה) וגני משחקים לילדים. בעיני לא חובה, במיוחד בהתחשב שאת מרבית בעלי החיים (למעשה כולם חוץ ממשפחת החתולים) כבר ראינו בטבע הפתוח, ולרוב באופן קרוב ויפה יותר מאשר כאן.
יתרון אחד של המקום שנותן ערך מוסף זה המפגשים עם המדריכים והמטפלים בחיות – זהו לא פארק שעשועים אז הם לא מציגים טריקים, אבל טוב מכך – מעבירים מידע, מטפלים ועצם הקרבה שלהם מעוררת את החיות… מן הסתם המקום יהיה אטרקטיבי יותר במקרה של טיולים קצרים (אזור הספארי נותן תחושה לא רעה של טבע פתוח וצפייה בבעלי חיים שלא בכלובים). לנו הוא התאים בעיקר כחצי יום הפוגה.
משם ממשיכים לביקור אחר צהריים בפארק ריינייר כאשר בתוכנית להיום עצירות והליכות קצרות למפלים ונקודות תצפית בכביש המוביל לפרדייז כאשר מסלולי ההליכה הכבדים יחכו למחר.
מפלים שווים במיוחד שעצרנו לכבודם – Narada Falls ו- Christine Falls – שניהם מדהימים, ובהחלט שווים עצירה.
עוד עוצרים במספר תצפיות להר (שעדיין מכוסה חלקית בערפל כתוצאה משריפות קנדיות, אבל מחר הערפל אמור להתפזר לחלוטין) ומגיעים למרכז המבקרים לקראת 17:00, ומה שטוב – הרבה חנייה פנויה. מתייעצים עם הריינג'ר לקראת מחר, לוקחים חוברות, ומסניפים את יופי הטבע והפריחה המדהימה.
לאחר כשעה ויותר באזור מרכז המבקרים מתחילים לעשות את דרכנו חזרה, אל מקום הלינה החדש שלנו ל-2 הלילות הקרובים. מדובר ב B&B נפלא בשם – Mountain Meadows Inn – הנמצא באשפורד, מיילים ספורים מהכניסה לפארק. אנחנו מקבלים סוויטה עם מיטה סופר קינג + 2 מיטות יחיד – מרווח מאד, ובאמבטיה לשם שינוי – מקלחת עם 'ברז שיורד' (כלומר לא רק תקוע למעלה) – מבחינת הילדים אטרקציה בפני עצמה. ממליץ מאד על המקום למרות מחירו (הסביר יחסית לאזור והמיקום ועדיין יקר יחסית לטיול) – אירוח לבבי ממש מהמייל הראשון עד העזיבה.
לאחר התמקמות יוצאים לארוחת ערב במסעדה מגניבה שראינו בדרך בשם Mt. Rainer Railroad Dining Co – מסעדה שממוקמת בתוך קרון רכבת ישן ומתופעלת על ידי המשפחה שהפעילה את שירותי הקייטרינג ברכבת – חוויה כיפית וטעימה כאחד – סוגרים את המסעדה וחוזרים לבית ההארחה לישון.
יום ארבעים וחמישה לטיול – יום נפלא בהר ריינייר
קמים בשעה מוקדמת יחסית לארוחת בוקר מוצלחת (כדי לאפשר לאורחים גמישות בשעת יציאה, הארוחה היא בשירות אישי כאשר כל המוצרים מחכים לנו בממדף מיוחד בשבילנו במקרר) ומשם עושים מיד דרכנו למרכז המבקרים (יוצאים לעברו קצת לפני שמונה וחצי ולדעתי רוב המשפחות האחרות בבית הארחה הקדימו אותנו) – מדלגים על מרבית נקודות התצפית בכביש המוביל לפרדייז, שהרי עצרנו בהן אתמול, מלבד אחת שלא יכולים להתאפק מלצלם
לפרדייז מגיעים באזור 09:00 בבוקר, תופסים חנייה לפני שהיא מתמלאת ויוצאים למסלול משולב שכולל את: Nisqually Vista Trail + Myrtle Falls + Skyline and Golden Gate Trails – מסלול מעגלי ארוך נפלא של כ-7.5 ק"מ וכ-300 מטרים עלייה (וירידה) – מי היה מאמין בתחילת הטיול שהילדים יעשו מסלול שכזה בגבורה שכזו. הקטן בכלל מאושר מהמסלול וטוען שהוא כיף ברמות על.
אין פלא, תראו איזה כיף:
הגדולות מקטרות אבל גם נהנות. ואנחנו – מאושרים מהיכולת של הילדים, וכמובן – מהמסלול המקסים. ראות נפלאה, פריחה אלפינית מ ד ה י מ ה, שלג בלי סוף.
קצת פרטים נוספים: מתחילים במפל Myrtle האיקוני
ממשיכים בעלייה גדולה יחסית (החלק של Golden Gate) בתוך פריחה יפה ומסביב אינסוף מפלים, וברקע תמיד ההר, משקיף עלינו משקיפים עליו
ואז כשמסיימים את העליה האכזרית משהו הילדים צריכים מנוחה, אז אני מנצל את ההזדמנות וממשיך לכיוון Panorama Point לבדי (עוד כקילומטר בכיוון הסקייליין)
לאחר שאני חוזר, ממשיכים במסלול, הפעם במקטע של Skyline לכיוון ירידה אשר בשל כיווני השמש משופע במשטחי שלג לקול צהלות כולנו.
מסיימים את המסלול בגאווה גדולה ומגיעים למרכז המבקרים – הילדים עושים את החוברות, מקבלים תגים, קונים קצת מזכרות וממשיכים עוד קצת בפארק לאזור ה- Reflection Lake, שאין בו כל כך Reflection.
שם אני גם פוגש אדם מבוגר שמתחיל לדבר איתי – מספר על זה שכשיצא לפנסיה עבר לגור באזור וכל אחר צהריים יפה מגיע לפארק להנות מהנופים. אני מספר לו על הטיול שלנו, כל האזורים והפארקים שהיינו ונהיה והוא עונה לי – טוב כל כך שעשית את הטיול הזה והגעת למקומות האלו כשאתה עדיין יכול ללכת, לעלות, לטפס (היה בו צער כשאמר את זה, מן הסתם מכיוון שהוא כבר לא יכול לעלות ולטפס). סיכם במילים את שלא העזתי להגיד בקול – מי יודע מה צופן לו העתיד, וכשיש הזדמנות להגשים חלום אסור לחכות למחר, מי יודע מה יקרה מחר.
מה שטוב שעדיין נשאר לי חלום – ללכת את מסלול ה- Skyline Trail במלואו, ומי יודע אולי אפילו את ה- Discovery Trail.
בצער רב נפרדים מהפארק, לא לפני מסלול קליל נוסף אל עצי הענק בפארק (כהקדמה לאלו שמחכים לנו בהמשך). מגיעים ל B&B להפתעה – המארחים עשו קומזיץ וכל האורחים מתאספים סביבו. הילדים מתכבדים במרשמלו ענקיים צלויים במדורה ואנחנו נהנים משיחות רב לאומיות כשבמוקד התהייה הפילוסופית על בני אדם שכורתים עצים בני מאות ואלפי שנים לצורך סיפוק מיידי…
יומיים נפלאים בפארק ריינייר והאזור מסתיימים להם כשאין ספק שבית ההארחה בו אנחנו ישנים (הן בהיבט המיקום והן באווירה שלו) מעצים את החוויה. סיומם של יומיים אלו מגביר את תחושת הסוף שהתחילה להתחזק אצלנו, אין מה לעשות – נותרו "רק" שבועיים וקצת לטיול, וכאמור בתחילת הפוסט, באופן מעשי תם חלק ההרים הגדולים בטיול, ומצד שני מחכה לה בסבלנות מדינת אורגון אליה נגיע בסופו של יום המחר
מילות סיכום
- פארק נפלא שפשוט דורש ללכת בתוכו
- השינה הסמוכה ממש שדרגה את הביקור – אפשרה לטייל בפארק בשעות אחר הצהריים של היום הראשון ולהגיע אליו מוקדם, לפני ההמונים ביום המלא
- מדובר בפארק גדול ממה שחשבתי, אפשר בהחלט להקדיש לו מספר ימים, בוודאי אם משלבים גם את אזור סנרייז בו לא היינו
המשך הטיול: הר סנט הלנס בדרך לפורטלנד
על טיולים ומה שביניהם 
פינגבאק: הצעה למסלול – צפון מערב ארצות הברית – על טיולים ומה שביניהם