תקציר הפרקים הקודמים:
חלק ראשון – 4 ימים בדרום פלורידה ; חלק שני – שבוע באורלנדו
ימים 12-18 קרוז
קמנו בבוקר היום ה-12 באורלנדו ונסענו בנסיעה כמעט רצופה עד פורט לודרוול – באזור 13:00 הגענו לאונייה עצמה – בתכנון המוקדם היו לבטים האם לישון כבר לילה לפני באזור, אבל העדפתי לא לנהוג אחרי יום פארקים ארוך, וסך הכל הנסיעה עברה בקלות יחסית.
לגבי הקרוז: אם אורלנדו היא דיסנילנד לילדים שגם מבוגרים נהנים בו אזי הקרוז הוא מין דיסני למבוגרים שגם ילדים נהנים בו, ובספינה הנכונה – נהנים בו לא פחות. הבחירה ב Oasis of the Seas נעשתה גם מכיוון שהאונייה הזו מומלצת במיוחד למשפחות, ואכן שפע הפעילויות לילדים מאפשר, במיוחד אחרי אורלנדו, לשחרר, לא לדאוג יותר לגבי האטרקציה הבאה, הארוחה הבאה, בית המלון הבא ופשוט לזרום.
במהלך הטיול עצמו, ההנאה מהאנייה לדעתי לא פחתה מזו שבאורלנדו (אף אחד, כולל הילדים, לא הרגיש ירידה משיא), אם כי במבט לאחור די ברור שהחוויה של אורלנדו השפיעה וזכורה הרבה יותר, על כולנו. זאת כיוון שהקרוז הוא בסופו של דבר נופש ולא של טיול, נופש מתבקש במיוחד אחרי אורלנדו.
חשוב לציין שההשקעה בפרטים באונייה היא יוצאת דופן עד מהממת – בין אם בטיילת, באזור החנויות או ה 'סנטרל פארק', העיצוב, ההקפדה לפרטים והשירות הם יוצאי דופן.
דבר אחד שהציק זה ריבוי הדברים שדורשים תשלום נוסף ודי גבוה (כולל קפה נורמלי בסטארבקס). אז לכאורה מדובר בנופש 'הכל כלול', אבל לא באמת.
הפתעה גדולה לטובה היו ההופעות בערבים, באמת רמה יוצאת דופן של הופעות, בין אם המחזמר, החלקה על הקרח או הופעת קומדי.
האוכל היה מעולה, כמובן (מה שהורדנו באורלנדו החזרנו בקרוז)
העצירות: לא לקחנו אף טיול מאורגן מהאנייה – עצרנו בשלושה איים:
Nassau שבבהמס, עם חופי הים בצבע טורקיז עז
סט מרטין:
סט תומאס:
נחיתה כמעט על החוף:
בשלושתם עשינו בעיקרון אותו דבר – ירדנו מהאנייה, מצאנו נהג/מונית של ואן גדול (כי היינו קבוצה של 17 אנשים), שכרנו אותו למשך העצירה שבכל אי כללה סיור בנקודות המעניינות באי ועצירה ארוכה לחוף ים מומלץ (בזכות קריאה באתרים האמריקאיים באנו עם ידע מוקדם על נקודות עניין בכל אי)
עצה חשובה: זמן העצירות הוא אולי הנקודה הרגישה ביותר בה מרגישים את עומס האנשים על האנייה (באנייה עצמה זה כמעט לא מורגש) – מניסיון שלנו הדרך הקלה והפשוטה להתחמק מההמון – לרדת מהאנייה חצי שעה אחרי הזמן בו ניתן לרדת, ולחזור אליה חצי לפני השעה היעודה – 'הפסדתם' שעה באי, חסכתם המון תור
בסיכום: היה שבוע מעולה, חוויה משפחתית נהדרת של שלושה דורות. ומצד שני – האם אעשה זאת שוב – כן, אבל כנראה לא בשנים הקרובות.
ימים 19-22 המסע לאטלנטה
החלק הרביעי של הטיול נולד מתוך לבטים – האם לעשות את הדרך הזו בנהיגה או בטיסה. אישית אני תמיד מעדיף טיול מאשר טיסה, ומרגע שאושר על ידי ועדת הטיול שניתן לדחות את ליל הסדר ביומיים התחלתי בתכנון לפרטיו – חלק זה יכלול ארבעה ימים לאורכו של החוף האלטנטי, צפונה לכיוון אטלנטה
יום 19 לטיול
יורדים מהאנייה, ופעם ראשונה, טעם של סוף מתחיל לחלחל, אוטמים אותו חזק בפנים וממשיכים, כי יש עוד שמונה ימים, המון זמן להנות.
ביום הזה אנחנו עדיין הקבוצה המלאה (קרי 17 אנשים), ומכיוון שהירידה מהאנייה היתה חלקה מהצפוי הוספנו נקודת עניין בדרך – הנקודה שנבחרה היא:
מדובר בשמורה המיועדת למיחזור מים ועופות ים והכל דרך שיקום ביצות שיובשו. ברוח השמירה על הסביבה והמימד החינוכי של המקום, גם הכניסה היתה חינם. מדובר באתר יפהפה עם כמות מרשימה של עופות, דגים צבי ים וצמחיית ביצות יפהפייה – מומלץ ביותר למי שנקלע לאזור (העיירה Delray Beach)
לאחר עצירה של כשעתיים המשכנו ליעד שלנו לאותו יום Cocoa Beach – – השוני באופי המקום לעומת Naples בולט מיד – זוהי עיירת חופש וחופים עם המון צעירים בחופי הים ובמסעדות…
יום 20 לטיול
קמנו בבוקר לעוד יום שטוף שמש ורוח קרירה מעט. נפאדנו מהאח שגר באטלנטה (נפגוש אותם שוב עוד 3 ימים) – הם כבר מורגלים לנסיעות ארוכות ויעשו את כל הדרך מ Cocoa Beach לאזור אטלנטה ביום אחד, אנחנו לוקחים את הזמן וממשיכים לטייל
תחנה ראשונה Merritt Island National Wildlife Refuge
נסענו לאורכה של דרך Black Point Wildlife Drive – שבעה מייל סך הכל, בדרך מראות ייחודיים של אדמה, מים וצמחיה, דווקא בבעלי חיים הדרך הזו היתה ממועטת, בוודאי לעומת המסלול שעשינו יום קודם. ועדיין הדרך יפה מאד, ושווה לעצור במקומות המסומנים להליכה אחת או שתיים.
יותר מפיצוי בעניין בעלי החיים קיבלנו בעמדת התצפית לפרות ים:
- Manatee Observation Deck
קל מאד לפספס אז תלכו בעקבות השלטים והמפה שם ראינו 4 פרות ים משחקות ביניהן (בדיוק גם גשר סמוך נפתח למעבר אניות מה שהלהיב את הילדים בחבורה)
לקראת צהריים חזרנו למכוניות לדרך נוספת על כביש 95 כאשר היעד להיום הוא סט אוגוסטין (שווה לציין את הגשרים המרשימים שמעל Indian river המקשרים את Cocoa Beach עם היבשת)
הערה: בכל אחד הימים תכננו פעילות בוקר ופעילות אחה"צ כאשר הנסיעה הארוכה בניהן – דרך מצויינת להתמודד עם ילדים ונסיעות ארוכות
בסט אוגוסטין עשינו דרכנו ישר למבצר שם היתה הדגמה של התותחים. לאחר סיור של כשעה במבצר המשכנו להליכה ארוכה על הטיילת בעיירה בלאורכו של הרחוב "העתיק באמריקה" קינחנו כמובן בגלידה ועוד יום הסתיים לו.
סך הכל סט אוגוסטין היא פנינה אמיתית וששוה ביקור ממושך יותר
יום 21 לטיול
היום נפרדים מפלורידה!
התחלנו את היום בביקור שני באאוטלט, הפעם בזה של סט אוגוסטין – למרות קוטנו, ביקרנו רק בשליש ממנו – היה מוצלח מאד, עם מבצעים טובים יותר מזה שבאורלנדו (אולי גם בשל חג הפסחא שמתקרב)
לאחר ארוחת צהריים זריזה עשינו דרכנו לסוואנה – תחנה אחרונה בטיול.
הדעות לגבי העיירה חלוקות, ובאופן כללי ההמלצה הגורפת היא צ'רלסטון, אלא מאי – עצירה בצ'רלסטון היתה מוסיפה עוד כמעט שעתיים נסיעה סך הכל בלוז צפוף כשלעצמו אז ויתרנו. אפשרות שנייה היתה ללון שתי לילות בסט אוגוסטין, מה שהיה מביא ליום נסיעות ארוך מדי לכיוון אטלנטה. אז סוואנה – סך הכל היה מיוחד מאד.
המלון שנבחר היה ממש בלב האזור העתיק, בבניין בן 160 שנה (החריקות בכל צעד נשמעו) מעוצב בצורה יפהפיה (הילדות קראו לו ארמון של מלכים). המיקום הנוח אפשר הליכה לעת ערב בטיילת על הנהר, בין מסעדות, גלידריות ומפעלים לממתקים (מין קטע כזה בעיר)
הלילה היה גם ליל ליקוי הירח, בשעה היעודה הוא היה מכוסה בעננים, ועדיין לקראת לילה הוסיף מאד לאווירה, וכפי שהתמונות יראו, אפשר להבין למה העיר אימצה לעצמה את סיורי רוחות הרפאים…
יום 22 לטיול
היום פסח
קמנו בבוקר עם ידיעה שיש סיכוי לגשם. בדקתי בטלפון והנה צפויה שמש היום… אלא מאי – הטלפון היה עדיין מכוון ל- Cocoa Beach ושם השמש נשארה. בסוואנה לעומת זאת גשם. היתה התלבטות מה עושים כי הגשם צפוי להמשך עד שעות הצהריים, ולא רצינו לצאת ישר לנסיעה הארוכה לאזור אטלנטה (הנסיעה הארוכה בטיול – כארבע וחצי שעות) בלי לעייף את הילדים.
חיפשתי ברשימות ומצאתי מקום סגור מצויין – בית הכנסת העתיק בסוואנה. ברשימות היה כתוב שהוא סגור היום לכבוד החג. מה ששכחתי הוא שאמנם בית הכנסת סגור לתיירים אבל פתוח למתפללים. אז עשינו דרכנו לבית הכנסת (דרך עצירה הכרחית בכיכר של פורסט גאמפ) בדיוק בזמן לתחילת התפילה.
היתה חוויה מרתקת – הן בעובדה שמדובר בבית כנסת רפורמי, בבית כנסת השלישי הכי עתיק בארה"ב ואחד המפוארים שבהם, בעובדה שזהו פסח ולכן התפילה הייתה מיוחדת, ובכלל…
פרט פיקנטי – הקטן ישן כל התפילה (אחרת מן הסתם לא היינו יכולים להישאר) ואז דווקא בנסיעה הארוכה היה עירני… אלא מאי – נהנה מאד לשחק בספסל מאחור עם סבתא, ובכלל – ככל שהטיול התמשך עמידות הילדים כולם לנסיעות ארוכות הלכה והשתפרה (מה עוד שברכב היה מסך טלוויזיה שעזר ברגעים הקשים)
לאחר התפילה התחלנו בדרך הארוכה והגענו לבית אחי לקראת ערב
ימים 23-26
4 ימים בבית אחי שבאזור אטלנטה – הרבה משפחה, סדר פסח מאוחר, השלמות של קניות וגם כמה אטרקציות:
האקווריום באטלנטה – מרשים בגודלו וביופיו, ולתחושתי האישית (ולשמחתי גם לתחושת ילדי) – עדיף היה בלי מופע הדולפינים (ואז אולי היו מורידים מעט את המחיר)
Stone Mountain – ביום גשום מעט, עלינו להר ומעט למה שמסביב
יום טיול ב – Tallulah Gorge State Park – ניצלנו יום שמש לטיול טבע ומכיוון שמראש ויתרנו על סמוקי מאונטיין חיפשנו פיצוי באזור צפון ג'ורג'יה – נסענו כשעה וקצת צפונה אלי שיפולי רכס האפלאצ'ים לטיול ב State Park בשם Tallulah Gorge State Park – פארק זה 'מצליח' להתברג באופן עקבי ברשימות הפארקים המוצלחים בג'ורג'יה בפרט ובארה"ב מכלל (לינק לרשימה שכזו) ואכן פארק יפה מאד ומומלץ למטיילים באזור, במיוחד לקצרים בזמן לעלות כל הדרך לסמוקי. וכפי שניתן לראות בתמונות זכינו לצפות בפריחה אביבית מרשימה
שתי הערות על המעבר מפךורידה לג'ורג'יה – בפועל שני דברים בלטו במעבר – מזג האוויר, וכמות שוטרי התנועה, אם בכל הימים בפלורידה ראינו אולי שתי מלכודות מהירות, בג'ורג'יה, כמו גשם וקור, גם מלכודות מהירות היו עניין שבשגרה.
מילות סיכום
זהו נגמר הטיול, ונגמר גם הסיכום… והתברר שגם טיול של 4 שבועות (כולל טיסות) נגמר, ונגמר מהר מדי, יכולנו להמשיך עוד חודשיים שלוש בלי בעיה (כבר נכנסנו לשגרת טיולים)
יש להודות שיצאנו לטיול עם מעט חששות, עם הרבה אנשים מסביב שלא היה ברור להם מאיפה האומץ לקחת שלושה ילדים קטנים למסע ארוך שכזה… החששות כולם התבדו… החלפת המלונות, הנסיעות, המתקנים בדיסני – בכולם הילדים עמדו בקלות ובכיף (בעוד בארץ לפעמים מתלוננים על נסיעה של 20 דקות) – משהו באווירת החופש, בעובדה שאנחנו התייחסנו אליהם (במידת ההיגיון) כבוגרים, וגם בעובדה שהטיול מראש הותאם מראש, הן באינטנסיביות ובנסיעות (ולכן, לדוגמא, ויתרנו על הקייז או על הסמוקי מאונטיין), הן בשהות הארוכה במספר מצומצם של מקומות, במיעוט ימי הנסיעות הארוכים, משהו בכל זה הפך את הטיול לחוויה מיוחדת (ולכן גם בלתי חוזרת) עוד יותר מהרגיל
וגם לפלורידה יש חלק גדול בהצלחת הטיול – – השילוב של מזג האוויר, המרחבים, חופי הים, הטבע – אולי אין באברגליידס את ההרים הנישאים, צוקי הגרניט, קרחונים או מפלים מעוררי השתאות (אם כי אם נדייק כולו מפל אחד גדול, רק איטי איטי), ועדיין אין לו כל סיבה להצטנע מול הטובים שבפארקים – שפע המים, הצמחייה ובעיקר בעלי החיים מסוגים שונים מפצים על החסר ובגדול….
ולגבי שאלת הבדיעבד – האמת לא הייתי משנה דבר, אם היו עוד כמה ימים הייתי מוסיף לרצועת החוף המערבית בין Naples לסט פטסבורג, ואולי עוד יום לסט אוגוסטין ומנסה בכל זאת לשלב את צרלסטון… אין סוף לעניין, רק שהמסר נראה לי ברור – אורלנדו זה כיף גדול, באמת חוויה מיוחדת, במיוחד עם ילדים, אבל לפלורידה יש עוד הרבה הרבה מה להציע…
וכשגיליתי שאין מס הכנסה בפלורידה, תהיתי איך זה שבעיקר פנסיונרים עוברים דרומה, מה עם כל השאר?
על טיולים ומה שביניהם 